פינת אבישי  סיפורם של רחובות בנתניה -  פינת אבישי פינת אבישי

במפגש הרחובות אהוד מנור ועוזי חיטמן בעיר ימים, ממוקמת פינת חמד ובה גינה רחבה עם צמחיה מגוונת המתחילה בחיטמן ומסתיימת במנור (או להיפך...) במרכז הגינה, ממוקמת כיכר עגולה ובמרכזה פסל מעט מוזר. ליד הכיכר מוצבת אבן ועליה כתוב "אבישי – אנחנו בעד ילדים שיקבלו יותר"

פינת אבישי | צילום: נורית אלדר

מכיון שאני גרה קרוב יצא לי לא פעם לעבור ליד הפינה ואף לשבת לנוח על אחד הספסלים הממוקמים בה. לא פעם תהיתי מיהו אבישי, מה משמעות הפסל ולמה התכוונה המשפחה כשחרטה את המשפט "אנחנו בעד ילדים שיקבלו יותר" הבנוי מראשי התיבות של שמו. התעלומה נפתרה כששמעתי במקרה כי התורמים של הפינה הם דליה וגד פניני. גד הוא עורך שישים פלוס, הביטאון בו אני כותבת, הינו אחיו של אבישי ופניתי אליו לשמוע על אבישי ועל הפסל.

קורות חיים

אבישי פניני נולד ב- 25.5.1948 בעיצומה של מלחמת השחרור. שמו ניתן לו על שם אבישי בן צרויה, שהיה גיבור חייל ומפקד צבאו של דוד המלך. אחת המערכות הקשות בהן לחם וניצח בה הייתה נגד העמונים ככתוב: "וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה לְעֵת צֵאת הַמְּלָאכִים וַיִּשְׁלַח דָּוִד אֶת יוֹאָב וְאֶת עֲבָדָיו עִמּוֹ וְאֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁחִתוּ אֶת בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּצֻרוּ עַל רַבָּה וְדָוִד יוֹשֵׁב בִּירוּשָׁלִָם" (שמו"ב יא' 1). שמונה ימים אחרי היוולדו של הרך הנולד, ביום כניסתו לבריתו של אברהם אבינו, תקפו שלושה מטוסי תובלה של חיל האוויר הישראלי הצעיר את רבת עמון ולאור הקשר ההיסטורי בין אבישי (בן צרויה) לעמון, הוריו קראו לבנם אבישי.

פעילות קהילתית - סיפורם של רחובות בנתניה -  פינת אבישי

פינת אבישי | צילום: נורית אלדר

אבישי התגייס לצה"ל בסוף ספטמבר 1966 בפרופיל 97, הצטרף לגרעין נח"ל בקיבוץ משאבי שדה וייעד את עתידו בצבא במסלול פיקודי. תכניותיו נקטעו בטירונות. במהלך אימונים נפגע בראשו, איבד הכרתו ואושפז ללילה. למחרת שב ליחידתו אולם מאז הפגיעה החל לסבול מכאבים עזים. למרות כאביו העזים ומגבלותיו השתתף אבישי בלחימה בתקופת המארבים בגבול הסורי ולחם במלחמת ששת הימים ברמת הגולן, במהלכה נפגש ביום החמישי למלחמה עם אביו, והשניים הונצחו בתמונה שכותרתה "בן ואב יחדיו בשדה הקרב". לאחר מכן, במשך תקופה ארוכה לחם במלחמת ההתשה, במוצבים על גדות תעלת סואץ. במהלך שירותו בתעלה, באחת מחופשותיו, התפתל מכאבים, נלקח לרופא שזיהה פגיעה תוך גולגולתית והורה על אשפוז מיידי. בחודש יוני 1969, אושפז בבית חולים. כשבעה חודשים הוא נאבק על חייו ונפטר ב-16.1.1970.

הבית, הסביבה וארגון "נוער לנוער"

בביתו חונך אבישי לציונות, לאהבת הארץ ולאנשיה, לאהבת הנופים והטבע. הוא השתתף בצעדות ובטיולים בארץ והיה חובב דייג והרבה לערוך מעקב אחרי ציפורים. הוא הצטרף בשנות החמישים, לארגון "נוער לנוער" עוד מיום הקמתו. הארגון הוקם על ידי בני נוער שהתארגנו לסייע ולפנות תושבים ששכונותיהם הוצפו בגשם בדרום תל אביב והפך במהירות להיות ארגון ארצי. מטרות הארגון היו: חינוך לאזרחות טובה, עזרה לזולת, התנדבות, מנהיגות, אהבת הארץ וקשר עם התפוצות. במכתב מיום ה-13.4.1969, מתוך המעוז בתעלה, תחת הפגזה מצרית הוא כותב הביתה: "...אבא שואל ביחס למורל, ובכן, בלי שום ציונות אנסה לענות לכם משהו. אני כל כך טוב יודע למה אני יושב כאן ששום פגז ופצצה לא יכניסו מורא ללבי...". (גלעד לחללי הנח"ל).

פינת אבישי

בטקס חנוכת הפינה לזכרו, סיפר אחיו גד על משפחתו ועל אחיו. לדבריו, הפינה איננה מנציחה עבורו רק את אבישי אחיו אלא גם חברים של שניהם, שנפלו במלחמות ישראל. הוא סיפר כי באותו יום הוא עבר בין קברי כל החברים וסיפר להם על הפינה.

הפֶּסֶל

הפַּסׇּל העומד מאחורי הפֶּסֶל הינו חן וינקלר, בן למשפחה ממקימי נתניה ומגדיר עצמו ציוני וישראלי. האבן "עשתה עלייה" מלאוס, במכולה שהועברה דרך בנגקוק לאשדוד. "האבן נדירה מבחינה גיאולוגית" מספר חן. "היא עשויה משכבות של אבנים שונות המחליפות בין אבן גיר, דרך אבן שיש ועד אבן האוניקס". על פי מדריך אבני החן של ישראל, CRYSTALS ייחודה של אבן האוניקס מתבטא בכך "שהיא גורמת לנו להבין כי אין צורך בהתנגדויות ומאפשרת לנו להגיע לשלווה פנימית וקבלה של האחר". אינני יודעת אם זו הייתה כוונתה של משפחת פניני בבחירת האבן, אך נראה לי שהיא מתאימה לחייו של אבישי ולמטרות המיזם שפועל על שמו. הנתינה, העזרה לזולת וראיית האחר חובקים את חייו ואת הנצחתו. וינקלר מספר כי "האבן קיבלה עזרה רבה ממני, כדי ליצור זרימה ותנועה של החומר, מה שיוצר את החיבור בין האבן לטבע ולנוף". אבישי אהב את הטבע והמרחבים.

מה מסמל הפסל?

שאלנו מספר אנשים וילדים מה הם רואים כשהם מביטים בפסל וקיבלתי תשובות מגוונות. יש שראו מוות, אחרים הסתפקו במאבק בין שתי דמויות דמוניות, כשהאחת מכניעה את השניה. אחד מהאנשים ראה דמות המחבקת את האחרת, וינקלר אהב את המטאפורה הזאת. גם אני. יש שראו נחש מתפתל ויש שראו אבן עם חללים. נכדי בן החמש ראה מפלצת שאוכלת "משהו למטה" ונכדי בן השלוש התעלם מהפסל והתעקש לומר שהוא רואה רק פרחים.
בעיניו של גד, אין מדובר כלל בפסל אלא באבן מקסימה ביופייה, עוצמתית בנוכחותה, עם חללים המזרימים דרכם אור ורוח ים ומסמלים גם את החללים בחיינו. מאחד הכיוונים ניתן לדמיין אמא מחזיקה בידיה תינוק וגם זה סמלי לאימהות הרבות שאיבדו בניהן על מזבח המדינה.
ולכם העוברים והשבים, הצועדים והרצים במרץ, עצרו רגע, שבו ונוחו על הספסלים המוצלים, הריחו את הריחות וחושו ברוח הנושבת מהים. הביטו בפסל, מה הוא אומר לכם? ותוך כדי העצירה חישבו על אותם ילדים שמקבלים פחות מאחרים. אולי תוכלו אף אתם לתרום להם מעט מעצמכם.

 

רחובות נוספים בנתניה

רחוב עובדיה בן שלום

רחוב אחרית הימים

רחוב עולי הגרדום

רחוב ד"ר חיים בן עמר

רחוב נפתלי הרץ אימבר

רחוב פריג'ה זוארץ

רחוב אליהו התשבי

רחוב נעמן בלקינד

רחוב דון יצחק אברבאנל

רחוב יונה בוגלה

רחוב לאה גולדברג

רחוב הלבנון

רחוב הקליר

רחוב מעפילי אגוז

רחוב משה לב עמי

רחוב יוסף שר טוב

רחוב הרטום

רחוב אהרון אהרונסון

רחוב דונה גרציה

רחוב נתן קומוי