רחוב נעמן בלקינד הנמצא בשכונת נאות הרצל בנתניה, מתחבר לרחוב עולי הגרדום, המנציח את 12 הצעירים, לוחמי מחתרות אצ"ל ולח"י שהועלו לגרדום בימי השלטון הבריטי. קרוב אליו רחוב אלי כהן שהועלה אף הוא על הגרדום בדמשק. רחוב בלקינד מאופיין בבניינים ישנים, שתמ"א, כזאת או אחרת נחוצה להם עד מאד

רחוב נעמן בלקינד

רחוב נעמן בלקינד

בלקינד נולד בגדרה בתאריך 16.12.1888 לפנינה ושמשון בלקינד, מאנשי ביל"ו וממייסדי ראשון לציון- נס לא היה לו.
בלקינד היה מראשוני המצטרפים לארגון ניל"י, "נצח ישראל לא ישקר", ארגון מחתרתי שהוקם ב-1915 ומטרתו הייתה לרגל עבור הבריטים נגד הממשל הטורקי (עות'מני) ששלט בארץ. הוא הצטרף לארגון בעקבות בן דודו וחברו אבשלום פיינברג. בלקינד ניצל את היכרותו עם קצינים טורקיים מהתקופה בה שירת בצבא הטורקי וקיבל מהם אינפורמציה על תנועות הצבא, האספקה והמצב בחזית.

היכן אבשלום פיינברג?

חברי ניל"י השקיעו מאמצים רבים כדי ליצור קשר עם האנגלים שישבו במצרים. באחת הפעמים בה חצו את מדבר סיני, נתפסו אבשלום וחברו יוסף לישנסקי על ידי בדואים מהאזור. יוסף נפצע ונמלט ואילו אבשלום נרצח. על פי הוראתו של אהרון אהרונסון, מראשי המחתרת, הסתיר לישנסקי את מותו של אבשלום וההסבר על היעלמו היה שאבשלום נסע להשתלמות בקורס קצינים באנגליה.

רחוב נעמן בלקינד

רחוב נעמן בלקינד

נתפס ונשפט בדמשק

בלקינד שלא "קנה" את הסיפור על היעדרותו של אבשלום החליט לחפש את האמת על היעלמותו. בספטמבר 1917 הוא החל ללכת, בעזרת מורה דרך ערבי, בעקבותיו של אבשלום ולתהות על גורלו. מורה הדרך הסגיר אותו לממשל הטורקי והוא נכלא בבאר שבע, נשפט ונידון לתליה. כאשר הטורקים הבינו שהוא חבר בניל"י, דחו את התליה, עינו אותו והוציאו ממנו אינפורמציה, כזו שסתמה את הגולל על הארגון והביאה לסופו. הוא הועבר לבית הכלא בדמשק והמתין שם לביצוע גזר הדין. יחד עמו היו כלואים אחיו, איתן בלקינד וחברו יוסף לישנסקי, שנתפס בארץ והועבר לדמשק.

הרוג המלכות

ביום הולדתו ה-29, הוצאו בלקינד וחברו לישנסקי להורג בתלייה. הוא הניח אישה, רעיה בלקינד ובנם עוזי.
גזר דינו של אחיו איתן נדחה, עקב גילו הצעיר ומאוחר יותר הוא הצליח לברוח מהכלא ולהגיע לארץ.
חמישים שנה לאחר מכן הוכר נעמן בלקינד כהרוג מלכות על ידי מדינת ישראל ולמעלה משישים שנה לאחר מותו הוענק למשפחתו אות ניל"י בגין פעילותו במחתרת זו. השירות הבולאי הוציא בול לזכרו בסדרת הרוגי המלכות בדור התקומה. עצמותיהם של בלקינד ולישנסקי, עולי הגרדום, הועלו לארץ ישראל לאחר הכיבוש הבריטי והוטמנו בראשון לציון.

המכתב האחרון למשפחתו

דמשק 15 לדצמבר 1917 ... אני כבשעה לפני המוות. אני חושב עליכם ומחבק אתכם. אני מאחל לכם כל אשר, בן, בעל, אב, ואח יכול לאחל לאשה שהוא אוהב. רעיה יקירתי, ממך לפני הכל אני חייב לבקש סליחה על חיים שנשברו. את נשארת אמו של עוזי בלקינד. למרות שאהבתך לא תכבה, אם יום אחד תרגישי צורך להתחתן פעם נוספת, אל תשכחי את הבן של שנינו..... לכם, הורי, אחי ואחיותי היקרים, אין לי אלא רק אהבתי לתת לכם. היו רגועים וחישבו עלי..... אני אומר לכם להתראות יקירי ומחבקכם חזק מאד. ואתה עוזי שלי, אני מתחנן לפניך להיות בן טוב. אל תשכח את אביך. אהב את אמך עבורי ועבורך. ומעל לכל היה יהודי טוב.....אל תשכחו אני מבקשכם להעביר יום אחד את עצמותי מדמשק לראשון. לעוזי ורעיה יקירי אני מאחל חיים, מאושרים, ארוכים וטובים. היזכרו בי לעיתים קרובות... אני מחבק את כולכם. אהבו את זכרי וסלחו לי. כל אשר היה לי אמרתי במילותיו של מת. אני מחבק ומנשק אתכם מיליון פעמים, בנכם, אחיכם, בעלך ואביך. אוי רעיה ועוזי, עד כמה הייתי רוצה לחבק אתכם פעם אחת. נעמן בלקינד
יהי זכרו ברוך,

ובאותו עניין, האם יש למישהו/מישהי מידע האם הייתה סיבה מיוחדת להנציח דווקא את שמו של בלקינד בנתניה?

רחובות נוספים בנתניה

רחוב דון יצחק אברבאנל

רחוב יונה בוגלה

רחוב לאה גולדברג

רחוב הלבנון

רחוב הקליר

רחוב מעפילי אגוז

רחוב משה לב עמי

רחוב יוסף שר טוב

רחוב הרטום

רחוב אהרון אהרונסון

רחוב דונה גרציה

רחוב נתן קומוי