"במקום להחזיר את הבן שלי, המדינה עסוקה בלשנות שם למלחמה"

חגית חן, אימו של החטוף איתי חן שעדיין לא חזר במסגרת העסקה, רואה את הסרת השלטים וסיכות החטופים, ויוצאת מדעתה. "זו סיטואציה נוראית", היא אומרת בראיון. "יש כאן טרור פסיכולוגי מצד חמאס, ובמקביל המדינה עברה למצב בו המלחמה נגמרה ואפשר לעבור לשיקום. הבן שלי עדיין חטוף בעזה" 

חגית חן מתקשה להאמין למראה עיניה. לצד השמחה על חזרתם של החטופים החיים, חמאס עדיין מחזיק ב-16 חטופים חללים, ביניהם בנה, סמ"ר איתי חן, ועולם כמנהגו נוהג. במסגרת האווירה החגיגית במדינה בימים אלה, הוסרו לא מעט שלטים שספרו את ימי השבי, ואם לא די בכך, רבים מסירים בגאווה את סיכות החטופים מעל דש בגדיהם, בכלל זה יו"ר הכנסת, אמיר אוחנה.

"משום מה נותנים לכולם תחושה שהמלחמה הסתיימה, כשזה רחוק מלהיות המצב, ואנחנו מוצאים את עצמנו במין מלחמה שלא חשבנו שנצטרך להיות בה", אומרת חן בראיון ל'נתניה נט'. "החטופים החיים חזרו ותוך 72 שעות מרגע חתימת ההסכם, היינו אמורים לקבל את כל החטופים החללים שיכולים להחזיר, לצד מידע על מי שלא מצליחים להחזיר. בפועל, הם מטפטפים חזרה את החטופים החללים, ומבחינתי זה המון טרור פסיכולוגי מצד חמאס. זה לא נכון שהם לא יודעים איפה רוב החטופים החללים ובניגוד להסכם הם לא משתפים מידע על מי שלא חזרו".

מצב העניינים הנוכחי הוא בלתי נסבל עבור משפחת חן. "זו סיטואציה נוראית. בכל יום אנחנו מחכים ורוצים לשמוע איך מתקדמים ואת מי מחזירים, תהליך קשה מאוד", אומרת חגית בעצב. "במקביל, יש סיטואציה חדשה שפחות מוכרת לנו, בה המדינה עברה למצב של 'נגמרה המלחמה ואפשר לעבור לשיקום'. מבחינת הממשלה החזרנו את החטופים ולא נורא אם יישארו כמה גופות. השימוש במילה גופות מזוויע, הבן שלי שנשאר שם הוא לא גופה, אלא לוחם שיצא להגן על מדינת ישראל ויותר משנתיים לא מחזירים לי אותו הביתה. למרות זאת, אני מוצפת בתמונות מרחבי הארץ שיוצרות נרטיב חדש שאומר שאין יותר חטופים בעזה".

איך זה בא לידי ביטוי?

"בהמון צורות, כמו למשל הסרת שלטים ממגדלים שונים, ובראשם עזריאלי. אלה ארגונים פרטיים שלא חייבים לנו שום דבר, וחברות עסקיות שעזרו המון למטה משפחות החטופים. הם איתנו בלב ובנפש ואני מודה להם, אבל ההחלטה להוריד את השלטים וספירת הימים דווקא עכשיו, כשנותרו חללים חטופים בעזה, זה סמל לציבור שמי שנשאר מאחור לא חשוב והאירוע הסתיים".

ביטוי נוסף הוא כאמור התנהלותם של בכירים בממשלה. "יו"ר הכנסת עמד בהפגנתיות מול טראמפ כשהוא יודע שאנחנו בקהל, הוריד את הסיכה והשוויץ שיסיר גם את הפוסטרים של החטופים מהמליאה. כל החטופים חזרו? כל אווירת החגיגות היא ראויה? למה לא חושבים להחזיר הביתה את כולם?", תוהה חן. "תוסיף לזה את המכתב ששלח שר החינוך, יואב קיש, להורים ולמורים, בו הוא מברך על החזרת החטופים וסיום המלחמה. יש לי בן נוסף במערכת החינוך, כך שאני כאמא אמורה לקבל את המכתב הזה. איך אפשר להעביר מסר כזה? אני מוצאת את עצמי במסע הסברה מוזר כדי שיבינו שהבן שלי חטוף. איך זה יכול להיות? מה אני אמורה להרגיש כאמא שעדיין ממתינה לשובו של בנה?".

אין אוויר

כבר בחודש מרץ בשנה שעברה התבשרה המשפחה שאיתי חן אינו בין החיים, אבל כזכור, לאורך כל המלחמה לא נמצא דבר הקשור אליו ולא הוחזר למשפחה שום חפץ ששייך לו. בשל כך, במשפחת חן הטילו ספק גדול במידע המודיעיני שנמסר לגביו.

"חמאס אף פעם לא הודה שאיתי אצלו ולא נתן עדכון סטאטוס לגביו, אבל לאור המצב שנוצר אני מבינה שאיתי שלי לא יחזור בחיים, אבל הוא עדיין חייב לחזור", אומרת חגית. "אנחנו עדיין באירוע ולא התקדמנו מילימטר, כי הילד שלנו עדיין חטוף בעזה ונמצא מחוץ לגבולות המדינה. מדינת ישראל חייבת להחזיר את הבן שלנו, מסרנו אותו לצבא בבקו"ם ולא קיבלנו אותו בחזרה. על המדינה להעניק לו את הכבוד הראוי כחייל שנחטף ואני כאמא לתת לו את המנוחה שמגיעה לו. כל אמא ששולחת את בנה לצבא צריכה לדעת שלא משנה מה, המדינה תעשה הכל כדי להחזיר אותו".

אם לא די בתחושות הקשות שמלוות את משפחת חן, ברקע עולה כעת הפרת ההסכם מצד חמאס ועמה הקריאה של חלק משרי הממשלה לחידוש הלחימה בעזה. "אנחנו שומעים את בן גביר, סמוטריץ', סטרוק וקיש מתבטאים בצורה קשה. אין חטופים חיים, אז מבחינתם אפשר לחזור למלחמה, להפגיז את עזה ולגמור סיפור. במקום להילחם על החזרת הבן שלי, הם עושים קולות מלחמה ועסוקים בלשנות את השם שלה לשם הזייתי כמו תקומה. איזו תקומה יש לנו כשאיתי עוד שם? אני מרגישה שחזרתי אחורה בזמן ל-7 באוקטובר. זה מאוד קשה, הכל צף ואנחנו לא עוצמים עין. אני לא מציעה לאף אחד להיות בנעליים שלנו".

בצר לה, נערכת חגית לעצרת נוספת להחזרת החטופים, שתיערך בחמישי הקרוב בשעה 20:00 במזרקת קניון עיר ימים בנתניה. "עשיתי הפסקה בחגים וקיוויתי מאוד שלא לחזור לזה", היא מוסיפה בעצב. "כרגע אני במצב שאני קוראת לכולם להגיע לעצרת שאני מקווה לבטל".

יש חשש ממשי שהמדינה תשכח את החטופים החללים שנותרו בעזה?

"אם חוזרים ללחימה בלי להחזיר את הבן שלי הביתה, זה ויתור על האתוס של מדינת ישראל, ששולחת חיילים לקרב ולא יודעת להחזיר אותם. זה ויתור עלינו כמשפחה שגידלה שלושה ילדים ציוניים שרק רוצים לתרום למדינה. כבר אין לי אוויר ואני לא יודעת מה עוד להגיד. רק לבקש מכל אחד שיעשה את המאמץ הקטן שלו כדי שיחד ניצור משהו גדול ומשמעותי והלחץ הציבורי יחזיר את כולם הביתה, עד החטוף האחרון".