פורצת דרך, מאירת פנים ומורה לחיים: פרידה ממרים פיירברג איכר ז"ל

על רקע פטירתה הכואבת של ראשת העיר הוותיקה, ביקשנו מדמויות מרכזיות בעיר להיזכר ברגעים ייחודיים במחיצתה שלא ישכחו לעולם. הצצה למורשתה של הגברת הראשונה של נתניה 

ראשת עיריית נתניה, מרים פיירברג-איכר, הלכה לעולמה בסוף השבוע שעבר בגיל 74. כמי שכיהנה בתפקיד במשך 27 שנים תמימות, היא הותירה אחריה מאות אלפי תושבים שכלל לא זוכרים איך נראית נתניה בלעדיה. פנינו לדמויות מרכזיות בעיר כדי לשמוע מהם על הזיכרון הייחודי שלהם מהגברת הראשונה של נתניה.

סגן ראש העיר, עו"ד אדיר בנימיני: "מאור פניה היה סימן ההיכר הראשון שלה, ומאור הפנים אינה תופעה חיצונית בלבד, אלא תופעה המשקפת דברים שבלב וסגולות שבאופי. הייתה לה נוכחות מרשימה, שהקרינה המון סמכותיות. ההיכרות שלנו העמיקה כשהיא הזמינה אותי להצטרף אליה למשלחת עירונית לעיר התאומה שלנו בנורבגיה. הייתי אז צעיר, באמצע התמחות במשפטים במשרד של עו"ד דוד גולן, שלא ממש התלהב לשחרר אותי לנסיעה. סיפרתי למרים והיא מיד ביקשה את מספר הנייד שלו. לאחר השיחה הוא נאלץ להסכים לשחרר אותי לנסיעה, כי הרי אי אפשר לומר 'לא' לגברת הראשונה בנתניה.

במסדרונות בית המשפט הייתה זו עורכת הדין, סנ"צ ענת לינדר, שהעניקה לי את הכינוי 'הקנצלר' (בגלל הלבוש המוקפד). מרים הייתה קוראת לי בפומבי ובחיבה רבה 'מר סוקרטס', וזאת בשל חיבתי לעולם הקלאסי, אהבתי לספרי הגות ומנהגי לצטט מדי פעם בישיבות מפי הוגי דעות אלה. אני חש שביחד עם חברי למועצת העיר, התייתמנו ממורה-דרך, מורה-לחיים, שהנחתה אותי לאורך כל שנות היכרותנו המשותפת במידותיה הטובות. מבכה אני לא רק סופה של חברות עמוקה ושותפות רבת שנים, כי אם סופה של תקופה - תקופת עוז והדר שחלפה ולא נראה עוד כמוה.

אם לקחת השראה מן הציטוט המפורסם מפי הסופרת, ג'ואן דידיון, כשאנו מתאבלים על לכתה של דמות גדולה מהחיים, כמו שהייתה מרים פיירברג-איכר עוד בחייה, אנחנו גם מתאבלים במידה רבה על עצמנו. כפי שהיינו. כפי שאנחנו כבר לא. כפי שיום אחד כבר לא נהיה יותר".

יו"ר מועצת העיר, דודו סלמה: "בשנת 2020 נפגשנו בלשכתה של מרים למציאת פתרונות כשהעירייה ביקשה בשינוי תב"ע להפוך את השטח בו קיים היום בית המשמעות לשטח חום עם בנייה לגובה. הסברתי למרים ולמהנדס העיר את הבעיות ומרים שהקשיבה, הנחתה את המהנדס להתנגד לתוכנית שהעירייה עצמה הגישה, כדי שהבנייה תסתכם בבניית בית המשמעות וללא תוספת בנייה.

זו מבחינתי הצומת שבה למדנו להעריך ולהקשיב אחד לשנייה ושבנתה עבורי מערכת יחסים וחברות עם מרים, שהובילה לשיחות רבות וקשר מיוחד של אמון והערכה. שיחות שאת התובנות והסיפורים בהן לא ניתן ללמוד בשום אוניברסיטה. עם פטירתה של מרים, נפער בור עמוק וחלל גדול בליבם של כל מי שהכיר אותה ובכל מי שפגש אותה".

בין כיבוי אש לכלכלה

סגנית ומ"מ ראש העיר, שירי חגואל סיידון: "בבחירות של שנת 2008 ראש העיר, מרים פיירברג- איכר, הציעה לי להצטרף אליה לרשימה למועצת העיר. הייתי עורכת דין צעירה מאוד ושמחתי על ההזדמנות. כשזכינו והפכתי להיות חברת מועצה, מרים הזמינה אותי ללשכתה והציעה לי להיות יו"ר החברה הכלכלית לפיתוח ותיירות נתניה.

אני זוכרת שיצאתי מחדרה באכזבה, למה היא נותנת לי דווקא את התפקיד הזה של הקמת שכונות - כבישים, מדרכות ותאורה. חזרתי אליה ללשכה וביקשתי שתחליף לי לתפקיד ממונה על כיבוי אש. רציתי את התפקיד, כי ידעתי שזה היה התפקיד של מרים כשהיא הייתה חברת מועצה.

אני זוכרת שמרים צחקה ואמרה לי שאני לא מבינה איזה תפקיד משמעותי קיבלתי ושאני אחזור אליה בעוד חצי שנה ואם עדיין ארצה להחליף תפקיד, היא תחליף לי. כמובן שלא חזרתי. מרים נתנה לי את אחד התפקידים המאתגרים ומשמעותיים של פיתוח העיר נתניה ועל כך אני מודה לה עד היום".

סגנית ומ"מ ראש העיר, טלי מולנר: "זיכרון מיוחד שלי ממרים היה אירוע בו קשיש בעיר, ניצול שואה בן 95, איבד ארנק עם הרבה מאוד כסף באוטובוס. בקדנציה הקודמת הייתי ממונה על הרווחה ועדכנתי את מרים. היא מיד עזבה הכל ושתינו הגענו אליו הביתה עם תלושים, סלי מזון וסיוע צמוד של הרווחה. מרים חיבקה אותו עם המסכה, כי הייתה אז קורונה, אבל לא היה אכפת לה. היא עודדה אותו והבטיחה לעזור לו בכל מה שצריך. האירוע הזה המחיש לי עד כמה היא אנושית ועד כמה התושבים הם לפני הכל עבורה".

יו"ר האופוזיציה, אבי סלמה: "ההיכרות שלי עם מרים התחילה הרבה לפני שהפכתי לאיש ציבור. הייתי ילד בן 10, אי שם בתחילת שנות התשעים, כשהייתי מגיע להפגנות שהיא הובילה נגד תוכנית אוסלו בצומת קניון השרון. עמדתי שם, יחד עם אבי שיבדל לחיים טובים וארוכים, ילד קטן בין מבוגרים, מתבונן במנהיגה נחרצת שלא פחדה לומר את דברה ולהוביל המונים עם המגפון שלה. עוד אז ראיתי את העוצמה, הנחישות ותחושת השליחות, מבלי לדעת שבבגרותי דרכינו ישתלבו כל כך.

לאורך השנים זכיתי להכיר מקרוב את האישה מאחורי התפקיד. מרים הייתה אצילית, ממלכתית, חכמה ובעיקר לוחמת אמיתית. היא לא רק דיברה על שירות ציבורי, היא חיה אותו בכל רגע. כל ילד, כל שכונה, כל פרויקט היו יקרים לליבה. נתניה הייתה משפחתה השנייה.

מרים הייתה פורצת דרך עבור נשים, עבור מנהיגות צעירות ועבור כל מי שהאמין בהתנהלות ציבורית שמאחדת בין החלטיות לרגישות, בין חזון לעבודה קשה. היא הראתה שאפשר להנהיג עיר גדולה מתוך כבוד הדדי, יושרה וקול שקול.

זכיתי לעבוד לצידה כשהובלתי יחד איתה את הקואליציה בקדנציה הקודמת. ראיתי מקרוב את המקצועיות שלה, את ההבנה העמוקה בכל תחום, ואת המסירות האינסופית במיוחד בתחום החינוך והניהול התקציבי. גם כאשר התמודדנו זה מול זו לראשות העיר, הכבוד בינינו נשמר. ניהלנו קמפיין ענייני, מכבד, נטול התקפות אישיות. מרים ידעה להפריד בין המחלוקת הפוליטית לבין האנושי, וזהו שיעור גדול לכולנו.

עם הזמן הפך הקשר בינינו לאישי וחברי מאוד. כשאמי ז"ל חלתה, מרים הייתה מהראשונות שפנו, התעניינו ונתנו עצות חמות וחכמות. ביום שבו אמי הובאה למנוחות, מרים, למרות מחלתה שלה, הגיעה לחלוק לה כבוד אחרון. מחווה של רגישות, אנושיות וגדלות רוח, כל זאת בעיצומה של התמודדות בריאותית קשה".

ניגשת ישר אל הלב

לידיה טלבי, דוברות עיריית נתניה: "כ-27 שנים זכיתי ללוות את ראש העיר המיתולוגית, מרים פיירברג-איכר ז"ל. הזיכרון הראשון שלי ממנה הוא הרבה לפני שנבחרה לראשות העיר, והוא זה שמאיר את דמותה יותר מכל. היא הייתה אז ראש מנהל חינוך, רווחה ובריאות. כבר אז היא חלשה על רבים מאגפי העירייה וכבר אז היא הספיקה להבנות מציאות של חיים.

היא הזמינה אותנו, העיתונאים (הייתי אז עיתונאית ב'השבוע בנתניה') לסיור במסגרות הרווחה והחינוך שהקימה, ואת הסיור היא פתחה לא בבית ספר אלדד החדש שהקימה ולא בכל מסגרת אחרת, אלא דווקא בגן לפעוטות של החינוך המיוחד, שלהם דאגה גם שנים אחרי. לימים הבנתי כמה הסיור הזה אפיין את דרכה ושרטט את מודל ההשראה שהיוותה.

לימים הבנתי את כל מי שסיפר על המגע האנושי שלה, על ההתעניינות, על הסיוע ועל הרגישות והבנתי וגם ידעתי מה היא עשתה למען החולייה החלשה בחברה. שם, בגן הצנוע הזה, נחשפתי לראשונה למי שהיא באמת: אישה שניגשת ישר אל הלב של האנשים, אל החלשים ביותר, אל אלה שאיש לא תמיד רואה".

ציפי קפל, לשעבר חברת מועצת העיר: "בחדר האחיות אליו הגעתי לקופת חולים, מתקשה לנשום ומרגישה שזה הסוף שלי, אמרו לי שאין זמן. תוך דקה הגיע צוות מד"א, הושיב אותי על כיסא גלגלים והבהיל אותי לאמבולנס ומהר מהר ללניאדו. בדרך הסרתי את מסיכת החמצן ואמרתי לטלי מולנר שאני בדרך לאיזה ניתוח ושאני כבר חצי מתה. 'למי להודיע', היא צעקה, 'מה את רוצה שאעשה בשבילך עכשיו?'. 'תודיעי למרים', אמרתי לה. 'רק למרים'.

כשהתעוררתי אחרי שעתיים, מבולבלת אבל נושמת, עמדו לצד מיטתי הבת שלי דומעת, טלי חיוורת וביניהן מרים, קרובה אלי במלוא הדרה. ואז התחיל המופע הפרוע - אני בהתאוששות ומרים בשטף בדיחות ואירועים מצחיקים קורעת אותנו בלי הפסקה, מספרת סיפורים, בדיחות, סיטואציות משעשעות, קוראת לצוות ואומרת: 'תחשבו שציפי היא הבת שלי'. זאת מרים".

טובה דולב, לשעבר ראש מינהל חינוך בעירייה: "במפגש הראשון שלי עם מרים לא הכרתי אותה ולא את העיר. עבדתי באותה תקופה בחולון וכיהנתי במספר תפקידים בעיר: מנהלת אגף חינוך יסודי וגנ"י, ובהמשך מפקחת מטעם משרד החינוך על החינוך העי"ס.

יום אחד קבלתי טלפון ממרים, שכאמור כלל לא הכרתי. היא הזמינה אותי לראיון לקבלת תפקיד ראש מינהל החינוך בנתניה. כבר במפגש הראשון הצליחה להקסים אותי, עת שידרה בקיאות והבנה בתחום החינוך, שילבה בדיחות (כידוע, על כל משפט יש לה בדיחה מצחיקה) ואף הבטיחה לתמוך גם בכספים לכל הרעיונות שלי. אחרי מפגש מרגש של שעתיים השתכנעתי, אף על פי שאותו תפקיד הובטח לי בחולון. הייתה לי זכות ענקית לעבוד עם האישה המרשימה והעוצמתית הזו. היא היוותה מודל ודוגמה למנהיגות, אנושיות, חכמה, מעורבות, איזונים ואהבת אדם".

ג'וליאנה בן אברהם, חברת המועצה: "לא אשכח את המפגש הראשון שלנו - עליתי לארץ בגיל 19, ובאחד הערבים הראשונים ראיתי את מרים מנהלת אירוע לאומי בכיכר העצמאות. כל כך הרבה עוצמה ורגש, והיא, בשקט ובביטחון, רואה את כולם. התרגשתי ואפילו נדהמתי. באותו רגע הבנתי שמדובר באישה יוצאת דופן. מרים הייתה בשבילי דמות מעצבת, מורת דרך. ממנה למדתי שהמנהיגות הכי גדולה היא קודם כל להיות בן אדם".

עופר אורנשטיין, לשעבר חבר מועצת העיר: "בתחילת דרכי הייתי באופוזיציה ואמרו לי שכל הצעה שאביא, גם אם היא טובה לעיר, ראש העיר תפיל אותה. הגעתי אליה לפגישה כדי לבקש תקציב של 70 אלף שקלים עבור פרויקט חדש של 'סטודנטים בונים קהילה' בשכונת חפציבה. אמרו לי שחבל לי על הזמן. מרים, למרות המחלוקת הפוליטית, הקשיבה בקשב רב, הבינה את חשיבות הפרויקט ואישרה לי את התקציב. מאותו יום, במשך קרוב ל-15 שנים, הפרויקט התרחב בעיר ונתן מענה ליותר מאלף תלמידים!".