הייתה מורה לחיים: פרידה מאשת החינוך והעיתונאית חנה פאר ז"ל

32 שנות הוראה, קריירה עיתונאית והתנדבות ללא הפסקה הפכו את חנה פאר לאחת הדמויות המוכרות והאהובות בנתניה. בתה ורד סוויד: "תמיד הייתי הבת של חנה פאר"

בתחילת החודש הלכה לעולמה העיתונאית, אשת החינוך ויקירת העיר נתניה, חנה פאר ז"ל. מעבר לטייטלים המרשימים לכשעצמם, מדובר באישה שידה הייתה בכל. מעיתונאית ותיקה, דרך אשת חינוך ראויה לציון ועד אם משפחה למופת. בתה של פאר, ורד סוויד, נפרדת בהתרגשות תוך שיתוף ברגעי הקסם האישיים שחוותה מצד אמה לאורך השנים.

"אמא הייתה גדולה מהחיים ואת כל ההצלחה בחיים אני חייבת לה. מגיל קטן היא נתנה לנו אמביציה ותחושה שאפשר להשיג כל דבר שרוצים ולהתמודד עם כל החסמים", היא אומרת. "בנוסף היא אפשרה לנו גם מגוון רחב של היכרויות וחשיפה לעולם העבודה שלה". בראש ובראשונה כוונתה לעבודתה של חנה כעיתונאית, בין השאר בעיתונים 'דבר' ו'לאשה' וכן בקול ישראל.

"לא אשכח את החוויה בגיל קטן כשאמא לוקחת אותי לישיבת מועצה בנתניה. עובד בן עמי היה ראש העיר, ושאלתי אותה למה אין נשים במועצה, כשהייתה רק אישה אחת שהייתה מחלקת תה והשנייה מדפיסה. אמא ענתה לי 'תשאלי את ראש העיר'. ניגשתי ושאלתי והוא כתב לי על מעטפה של נתניה 'אני מאחל לך שכאשר תיהי גדולה תשבי על הכיסא הזה".

ומה קרה?

"בשנת 1998 ראש העיר צבי פולג החליט לסיים את תפקידו לפני הזמן, אמא הזכירה לי את המכתב ואמרה שעכשיו אני צריכה לנסות. הייתי אמא צעירה עם ילדים קטנים, אבל היא הייתה הגב שלי בכל החלטה. בסופו של דבר שימשתי כראש העירייה בפועל כחצי שנה ולאחר מכן החלטתי לא להתמודד".

עוד הוסיפה ורד כי "תמיד הרגשתי בת לאישה פורצת דרך שעשתה הכל למען משפחה למופת וקריירה משמעותית. היא הייתה מורה, עיתונאית וכל הזמן למדה והתפתחה, תמיד עם חוכמה, נשמה ורגישות גדולה. בתקופה שכיהנתי כראש עיר, באחת ממערכות העיתונים קולגה שמה לאמא פתק על השולחן: 'כאן יושבת אמא של ורד סוויד', אבל אני תמיד הייתי הבת של חנה פאר".

בין טלוויזיה לטרקטור

חנה פאר (קראוז) נולדה בשנת 1940 בכפר תבור (מסחה). לנתניה הגיעה כילדה עם הוריה דבורה וצבי קראוז - ותיקי העיר. היא למדה בבית הספר 'ביאליק', ובהמשך בתיכון 'טשרניחובסקי' בעיר והוכשרה להוראה בסמינר למורים "פרדס הגדוד". בצה"ל שירתה כמש"קית חינוך בקצין העיר נתניה. עם שחרורה מצה"ל ולאחר שהוכשרה כמורה מוסמכת בכירה ב'בית ברל', לימדה בבית הספר 'ביאליק' כמחנכת וכמורה במשך 32 שנים.

במקביל לעבודתה בהוראה, עבדה כעיתונאית שטח ופלילים, וכאמור שימשה ככתבת במספר כלי תקשורת ארציים ומקומיים. חנה הייתה מתנדבת בארגוני הקהילה בנתניה במשך שנים רבות. עם פרישתה לגמלאות התנדבה למשמר האזרחי בנתניה, וכן הייתה מתנדבת פעילה ב'ש.י.ל' - שירות ייעוץ לאזרח, במועצה לישראל יפה ובגופים נוספים וזכתה לתעודות הצטיינות על פועלה, בכלל זה אות 'יקיר העיר' נתניה ואות ראש העיר נתניה למתנדבים מצטיינים.

"בשבעה הגיעו תלמידים ותלמידות בוגרים שזוכרים בהערכה את מה שעשתה עבורם והיה מרגש מאוד לראות אילו בני אדם הם הפכו להיות, הרבה מעבר להצלחה המקצועית", אומרת ורד. "אני ממש זוכרת איך כל שנה היא הייתה מכינה לתלמידים בריסטול עם פלקטים חדשים עם עונות השנה, פתגמים שונים ועוד. שאלתי למה בעצם היא לא שומרת אותם משנה קודמת, והיא ענתה שרצתה לחדש להם. החינוך היה עבורה מפעל חיים והיא הייתה מורה לחיים. מעבר לכך, היא התחנכה ב'ביאליק' כתלמידה וזכתה שגם נכדיה ונכדותיה ילמדו בו".

על התקופה העיתונאית, מעבר לאותה ישיבת מועצה מיתולוגית, זכורים לוורד ראיונות עם נשיא אוגנדה לשעבר אידי אמין וכוכב סדרת 'המלאך' רוג'ר מור. בנוסף, הייתה חנה ממקימי הטלוויזיה הקהילתית בעיר ועיתון עבור בני 60 פלוס.

על תקופת ההתנדבות במשמר האזרחי היא מוסיפה בחיוך: "אמא הייתה עוזרת לכל מי שהיה זקוק והעזרה לא הסתכמה בהפניה, אלא לכתוב את המכתב, להתקשר, לראות שזה בוצע וממש להעניק לאזרחים מיצוי זכויות. ממש כמו שבעיתונות אהבה לחקור וחיפשה צדק, כך גם עבור האזרחים. חוץ מזה היא הייתה יוצאת לסיורים במשמר האזרחי עם קרבין ואפילו היה לה רישיון לטרקטור. בעיני היא הייתה סמל לחיים משמעותיים של עשייה, התנדבות ושילוב בין כל העולמות. אני מרגישה שזכיתי במתנה נדירה".

איך הכי היית רוצה שיזכרו אותה?

"כאישה גדולה מהחיים, או באיטלקית 'דונה אידיאלה' - גברת אידיאלית. אישה פורצת דרך ומובילה בכל תחום, שהייתה אהובה ומוקפת במשפחה וחברים וידעה תמיד למצוא את החוזקות בכל אחד, להעניק כוחות, לתת עצה חכמה, לפתור דברים ברוח טובה ואף פעם לא להיכנע".

חנה פאר ז"ל הייתה בת 85 במותה. הותירה אחריה ארבעה ילדים, תשעה נכדים וחמישה נינים.