היסטוריה וטיולים - הפרויקט המרגש עבור הגיל השלישי בנתניה

עיריית נתניה ועמותת "רגעים" מציגים:  קורס שנתי מרגש עבור ותיקי העיר, שכלל סדנאות, טיולים והרצאות. תמי בן בסט, מנהלת המוזיאון ומי שבנתה את התוכנית, מספרת על התגובות הנרגשות וכבר מתכוננת לשנה ב'

בשבוע שעבר נערך במוזיאון בית הבאר מפגש הסיום החגיגי של הקורס השנתי והייחודי 'ותיקים עושים היסטוריה ומטיילים'. למתבונן מהצד זה אולי נראה כמו מפגש חברים סטנדרטי של בני הגיל השלישי בנתניה, אבל מיד תבינו שזה הרבה מעבר לכך. מדובר בפרויקט עירוני שהגה *מדובר בפיילוט ראשוני בארץ, שנתניה נבחרה להיות בו מפותח ומלווה ע"י ארגון הג'וינט, בפיילוט משתתפות עוד 19 רשויות.
חשוב לציין כי מדובר במהלך שנעשה כחלק מההיערכות להזדקנות האוכלוסייה ולקידום הזדקנות מיטבית, אשר חותר לקדם את היערכות הרשויות המקומיות לאתגר הזדקנות האוכלוסייה בעידן של 100 שנות חיים, ומתבסס על למידה ממודל 'ערים ידידותיות גיל' שפיתח ארגון הבריאות העולמי WHO. המהלך פועל כדי להגביר את הנוכחות וההשתתפות של אזרחים ותיקים במרחב הציבורי בהיבטים החברתיים, הכלכליים והבריאותיים באמצעות תכנון מותאם לאוכלוסייה זו. כאמור, המהלך מפותח ומנוהל ע"י ג'וינט-אשל, בשיתוף תשעה משרדי ממשלה.

עיריית נתניה ומינהל רווחה והביטחון החברתי נרתמו למהלך, ומנהלת התוכנית מטעם העירייה, אילת שמיר, פנתה בנושא למנהלת מוזיאון בית הבאר, תמי בן בסט, ויחד הגו רעיון לפתוח קבוצת ותיקים שישלבו לימודים והיסטוריה בדרך שונה ומהנה. יש לציין כי קבוצה נוספת נפתחה בפלנתניה-מרכז מדע, תרבות וחלל ע"ש מדראמה, בדגש על מדעים.

"מטרת הפרויקט היא להכין את הרשות והמרחבים הציבוריים לכך שיהיו בה הרבה ותיקים שיגיעו לגיל 100, היום אנשים חיים גם 30 שנה אחרי הפנסיה ויותר, וצריך לחשוב על השנים האלה ולספק לציבור הזה איכות. כל רשות לקחה את זה לכיוון שלה", מספרת בן בסט. "בניתי תוכנית כשהקווים המנחים היו נתניה וההיסטוריה שלה, בשילוב הרצאות, טיולים ופעילות מהנה כמו סדנה, שירה בציבור ומפגשים שקראנו להם 'משתף עולמי', בהם כל אחד בחר נושא והרצה עליו לקבוצה".

כ-30 חברים בגילאי 65-88 יצרו קבוצה מרתקת ורב גונית שנפגשה בכל חמישי למשך שלוש שעות, וההרצאות היו בהתאם. "יש כאן אנשים שחיו חיים טובים ומלאים וכל אחד מומחה בתחומו", מרחיבה תמי. "מישהי סיפרה את סיפור העלייה של משפחתה וממש עשתה חצי הצגה, חברה אחרת מתמחה בחקלאות והרצתה לנו במסגרת סיור בשמורת האירוסים, וחבר אחר הציג תוכנה לשיפור הזיכרון שרכש לעצמו ולימד את הקבוצה איך להשתמש בה".

חלוצים גאים

כאמור, אירוע הסיום בשבוע שעבר היה מרגש במיוחד ובן בסט עצמה לא האמינה לכמות מכתבי השבח שהתקבלו מהחברים. בין השאר נכתב: "אנחנו גאים להיות החלוצים שזכו לקחת חלק בשנה הראשונה של הפרויקט, ואנו מבקשים ומצפים להמשיך עוד המון שנים קדימה במסלול חשוב ומשמעותי זה. אנו מקווים כי מסלול זה יהפוך למסורת מתמשכת אשר תאיר את הדרך ותיתן זמן איכות לגמלאים רבים".
"חוויה מעשירה, מרתקת, מלמדת ומעוררת השראה", כתבה 'סטודנטית' נוספת. "הטיולים בעיר ובמושבות הסמוכות היוו פסיפס לימודי מעשיר ומהנה. ההרצאות השונות העשירו ללא ספק את עולמי".
חברה נוספת בקבוצה, שגרה בעבר שנים רבות בירושלים, כתבה תחת הכותרת – 'נתניה ואני: מעיר ללא נשמה לאדמה של שייכות': "לא שיערתי עד כמה המסע הזה יהיה גם פנימי ולא רק גיאוגרפי. ראיתי בנתניה עיר נופש נטולת סיפור. אני מודה – הגעתי עם לא מעט דעות קדומות ולא ממש רציתי לערער עליהן, אבל השנה הזו שינתה משהו. הסיורים פתחו דלתות פנימיות, גיליתי את שכבות ההיסטוריה מתחת לפני השטח. מצאתי את עצמי במסע אחר לגמרי – מסע של שינוי מבט, של קבלה, של בית".

רבים מהחברים, כמו גם בן בסט עצמה, ביקשו להודות מקרב לב לראובן יפת, שדאג להתחיל כל מפגש בחצי שעה של קפה ועוגה בחצר, פלוס קנקן תה ופינוקים מהגינה, והכל בהתנדבות.
אז איך ממשיכים מכאן? בן בסט מודה ששנה נוספת עם אותה קבוצה לא הייתה על הפרק בתחילת הדרך, אך כשניסתה להציע להיפגש בשנה הבאה 'רק' פעם בשבועיים, קיבלה שלילי חזק. "הם לא מוכנים לשמוע על זה וכולם רוצים להמשיך", היא מסכמת בחיוך. "התוכנית עשתה הדים גדולים ובגלל שהייתה כל כך מוצלחת, חברים נוספים כבר רוצים להירשם. לא אערער את האיזון הקיים – נשאיר את הקבוצה הנוכחית לשנה ב' ובמקביל אגייס כ-30 חברים חדשים וכך ניצור המשכיות".