עדן קהלני בבלוג אישי: על גירושין וילדים

זוג שחי במריבות ובתסכולים, פוגע וגורם לילדיו נזק רגשי כל כך גדול, שפעמים רבות ישפיע על חיי נישואיהם, ובכלל על מהלך חייהם. אם כך, קיבלתם החלטה להתגרש. לא משנה מהי הסיבה בגינה קיבלתם החלטה זו- אהבה שנעלמה, מריבות וסכסוכים, בגידה או בגלל שחמותך ממש מעצבנת.

תתאפסו על עצמכם, תזכרו שאת הילדים שלכם עשיתם מאהבה, ומתוך חלום ורוד לגדל אותם לתוך מציאות טובה ומוגנת.

נזכרתם? יופי. כעת תבטיחו לעצמכם, שלא משנה מה, החלום הזה לא ישתנה. ילדיכם אכן יגדלו לתוך מציאות כזו, ויהי מה.

"סליחה שהמשפחה מתפרקת"

כשמשפחה מתפרקת, רגשי האשמה עולים וגואים. לא משנה עד כמה הסיבה שלכם להתגרש הינה סיבה לגיטימית ומוצדקת, ולא חשוב אם אתם אחראיים לפירוק הזה או לא. אני זוכר את אחד הבקרים בהם עוד הייתי בתהליכי גירושין. שמתי את הבנות בגן ובמשך שעה וחצי נסעתי ברכב ומיררתי בבכי תוך כדי שאני ממלמל לחולצה עם ההדפס של שתי בנותיי אשר תלויה על המראה הקדמית את המשפט "סליחה שהמשפחה מתפרקת". הקטע איתנו שאנו לא מסוגלים לחיות עם רגשי אשמה, ולו לרגע. אז אנו מחפים על כך באינספור דרכים שפעמים רבות פוגעות בילדינו. ובשביל מה? בשביל שהמצפון שלנו יהיה שקט? דוגמאות בולטים לכך שאת\ה חושב\ת על עצמך ולא על ילדיך: להסתובב בעיר ולקנות להם את כל מה שהם רוצים, לוותר להם על הרגלי השינה במיטה שלהם, לא להוכיח אותם כשהם עושים מעשה שאינו ראוי, להשאיר אותם בבית במקום לשלוח אותם למסגרות.. והרשימה עוד ארוכה. ילדיכם אינם מסכנים, אל תהפכו אותם בכוח לכאלה. אם יש משהו שלמדתי על ילדים, זה שאין יצור בעולם, שמסתגל במהירות למציאות אליה הוא נזרק, כמו ילד. אנו שם רק כדי לתפוס אותם שלא יקבלו מכה בנחיתה, וזהו. למען ה', תנו להם להמשיך לצעוד לבד. כן, תהיו שם מאחורה כדי לתמוך בהם למקרה שהם ימעדו, אך אל תחנקו אותם. תנו להם לעוף.

שימו את האגו בצד

רוצים שילדיכם יהיו שמחים? תפסיקו לריב! על בני הזוג להתאמץ לתקשר ביניהם בצורה נורמאלית ככל הניתן. כשאתם רבים, שונאים, מתנקמים זה בזו.. אינכם פוגעים בבן\בת זוגכם. אתם פוגעים בילדים שלכם. הלוא אחד מהשיקולים שלכם להתגרש היה למען הילדים, נכון? אז לכו על זה עד הסוף. אני לא מדבר על פרחים בערבי שישי ומתנה ליום ההולדת. לא. אני מדבר על תקשורת בסיסית, מעורבות של שניכם בגידולם של הילדים ובכבוד הדדי זה לזה. שימו את האגו בצד, ואת מה שקרה בחיי נישואיכם מאחור (וזה קשה, אני יודע). אתם תגלו מהר מאוד שמלבד חיים טובים לילדיכם, אתם נותנים גם לעצמכם את הזכות לשקט נפשי ומעט שלווה. וזה מגיע לכם.

לכו לקבל ייעוץ

לכו לקבל ייעוץ. לא משנה עד כמה אתם הורים מדהימים, מסורים ומקצועיים- גשו לקבל הכוונה וייעוץ מאיש\אשת מקצוע אשר ביכולתו\ה לתת לכם כלים ולווסת את הרגשות הכול כך סוערים בתקופה הקשה הזאת. אנחנו צריכים מבוגר אחראי שיגיד לנו כיצד לפעול ומה לעשות. ושוב, לא חשוב עד כמה אתם הורים מדהימים. בתקופה בה הרגש גובר על השכל אנחנו יכולים להתנהג בצורה כל כך לא חכמה, ולגרום נזק לילדינו. כדי להחזיר אותם אחר כך לתלם נצטרך לחרוק שיניים, למרוט שיערות ולהזיע הרבה. לא חבל?

הסתערו על המטרה הגדולה של חייכם

תהיו שלמים עם הגירושין. תלכו לקבל טיפול אצל פסיכולוגית, תעברו דמיון מודרך, תרפיה באומנות או כל דבר אחר שיגרום לכם להרגיש שלמים עם הצעד שעשיתם. כל עוד תכעסו ותאשימו את עצמכם, תתמרמרו על מה שקרה ותביטו בכול רגע נתון אחורה- לא תוכלו להתפנות רגשית לחינוך ילדיכם. אז קחו נשימה עמוקה, תעשו עיבוד בראש של מה שהתרחש, תשלימו עם מה שקרה- ובמלוא הכוח הסתערו על המטרה הגדולה של חייכם: האושר, המוגנות והעצמאות של ילדיכם.

תחשבו פחות על עצמכם, ויותר עליהם.

בהצלחה!

אחת לשבוע אעלה בלוג שבו אתמקד בנושא מסוים ועליו ארחיב ככל הניתן.

על הכותב: עדן קהלני, גרוש ואב לשניים, עוסק בהוראת חינוך מיוחד ונוער בסיכון ומוביל פרויקטים חברתיים 

בלוגים נוספים של עדן קהלני:

עדן קהלני בבלוג אישי: גירושין זה סיפור עצוב

מה עם להתנצל בפני עצמכם?

ראש השנה, אז והיום

רוב חיי הייתי אדם שמן

מסיבות סוף שנה- עד היכן?

עד מתי נהיה חשוכים?

חופשה משמעותית או סיוט מתמשך?