אביה של הנערה שהותקפה בנתניה: "דרוש עונש מרתיע ותיק פלילי"

דימה לוין, שבתו ולריה בת ה-15 הותקפה על רקע גזעני בבית הספר 'חיים גורי', נחוש להעלות את השיח הציבורי בנושא ומבהיר: "אם לא נעשה רעש והמדינה לא תעצור רגע ותעשה חושבים, המקרה יחזור על עצמו. חשוב שהתוקפת תקבל עונש משמעותי כדי שזה יהיה המקרה האחרון" 

סערה גדולה בנתניה בעקבות התקיפה החמורה שהתרחשה השבוע בבית הספר 'חיים גורי' בנתניה, כאשר שלוש נערות ספגו מכות וקללות על רקע מוצאן. בסרטון מזעזע שפורסם ברשתות החברתיות נראות הנערות מוטחות לרצפה, כאשר התוקפות מושכות בשיער ראשן בחוזקה וברקע נשמעות קריאות: "יאללה, צ'או צ'או, פה זה לא רוסיה'.

אחת הנערות היא ולריה לוין, 15, תלמידת כתה י' בבית הספר. בעקבות האירוע פרסם אביה, דימה, סרטון בו הוא קורא לשים קץ לתופעת האלימות והגזענות. "אני ואשתי היינו צריכים לשבור את היום שלנו ולהגיע לבית הספר, למיון ולמשטרה, רק בגלל שמישהו לא ידע לתת חינוך לילד או לילדה שלו, שגזענות לא עושה אותך 'קול' מול החברים שלך ועם אלימות לא פותרים בעיות", הוא אומר.

בשיחה עם 'נתניה נט' הוסיף דימה לוין: "אני חדור מוטיבציה לשים סוף לתופעת האלימות והגזענות. כל הדבר הזה צריך להיגמר, ועכשיו. חברי כנסת כבר יצרו איתנו קשר והדבר הזה הולך להגיע רחוק מאוד. אנחנו פועלים להעלות את השיח הציבורי בנושא ולהפסיק את התופעה הזו, כי אם לא נעשה רעש והמדינה לא תעצור רגע ותעשה חושבים, המקרה הזה יחזור על עצמו בשבוע הבא במקומות נוספים".

משפחת לוין מתגוררת בשכונת גלי ים בנתניה וולריה היא בתם הבכורה. לדברי אביה, לאחר התקיפה היא הייתה במיון כדי לוודא שאין נזק או טראומה שלא שמו לב אליהם, והיא סובלת ממכות יבשות, וכן שערות נתלשו מראשה. תלונה הוגשה במשטרה והנושא נמצא בחקירה. כמו כן, רכז השכבה ויועצת בית הספר ביקרו בביתה ודרשו בשלומה.

"חשוב שכל המערכת תדע שברגע שקורה מקרה כזה דרוש עונש משמעותי – לפחות להעביר את התוקפת מבית הספר ולפתוח לה תיק פלילי", מסכם דימה לוין. "ולריה חוששת כרגע לחזור לבית הספר, אבל אנחנו נשוחח איתה, נוודא שהיא מתאוששת ואני מקווה שהיא תוכל לחזור ללימודים כמה שיותר מהר. לא ייתכן שבימינו אנחנו מתעסקים בדבר כזה, אבל כמו שאמרתי – חשוב שהתוקפת תקבל עונש משמעותי ומרתיע כדי שהמקרה המזעזע הזה יהיה גם האחרון".

מעמותת עלם נמסר בתגובה: האלימות הקשה והקריאות הגזעניות שתועדו בבית הספר בנתניה הן חציית קו אדום מסוכנת, ולא אירוע חריג או “ריב בין ילדים”. חרם, הדרה וגזענות הם גורמי סיכון חמורים שמובילים לפגיעה נפשית עמוקה, לאלימות ולעיתים גם לאובדנות, במיוחד כשאין נוכחות מבוגר משמעותי שמזהה ומתערב בזמן. המציאות הזו מחייבת שיתוף פעולה בין מערכת החינוך, הרשות המקומית, שירותי הרווחה, ההורים והקהילה, לצד נוכחות יומיומית, זיהוי מוקדם ומענים רגשיים זמינים, כדי לעצור את האלימות לפני שהמקרה הבא יהפוך לאסון. עלם פוגשת בני ובנות נוער במצבי סיכון במקומות שבהם הם באמת נמצאים ברחוב, ברשת, במסגרות בלתי פורמליות ובמרחבים יומיומיים ומעניקה מענה אנושי, דיסקרטי ומיידי, במטרה לעצור הידרדרות ולחזק תחושת ביטחון ושייכות.