המילואימניק מנתניה שהעסק שלו נפגע במלחמה: "יש לי משפחה לפרנס"

קובי לימור מכשיר בני נוער לכושר קרבי ושירות ביחידות מובחרות בצה"ל, אלא שבמקביל הוא כבר מזמן הפסיק לספור את כמות ימי המילואים שלו כמ"פ בגדוד חי"ר. לאחר ששתי קבוצות נסגרו בזמן המלחמה ועשרות הרצאות על מוטיבציה לגיוס בוטלו, הוא מודה בפה מלא: "לא פשוט להיות בעל עסק פרטי ומילואימניק על בסיס קבוע. אשתי רוצה להרוג אותי"

הדיסוננס עמו מתמודד קובי לימור בימי שגרה אינו פשוט כלל וכלל. מצד אחד, הוא מטפח עסק מצליח בשם 'רוח הלוחם', המכשיר בני נוער לכושר קרבי ושירות ביחידות מובחרות בצה"ל, ומעניק להן פלטפורמה נרחבת הן בפן הפיזי והן בפן המנטלי והערכי. מצד שני, הכמות האסטרונומית של ימי המילואים שלו כמ"פ בגדוד חי"ר 1872 לא מאפשרת לו להתמקד בעבודה נטו.
"מינואר אני על 85 ימים, מספטמבר עוד 40 ולדעתי אסיים את השנה הזו עם כ-200 ימי מילואים. אשתי רוצה להרוג אותי", הוא אומר בשיחה עם 'נתניה נט'. "לפני שנתיים שאלו אותי מתי המלחמה תסתיים ועניתי שהיא עדיין לא התחילה".

כאמור, האינטנסיביות של ימי המילואים פוגעת קשות בעסק, הכולל קבוצות של עשרות חניכים מנתניה, חולון, ראשון לציון ונס ציונה. "יש לנו את אחוז הבנות הכי גבוה בארץ שמתגייסות לקרבי, והקבוצה מנתניה כוללת 30% בנות", הוא מספר בגאווה. "אלא שבשלוש השנים האחרונות אני צריך 'להמציא' מדריכים שייתנו לקבוצה מענה כשאני במילואים, והיו הרבה ימים כאלה. בסופו של דבר צריך לסנכרן בין הבית, המילואים והקבוצות ולהחזיק אצבעות שחניכים לא יעזבו בגלל הסיטואציה הבעייתית. מעבר לשליחות זו הפרנסה שלי".

בין קרב מגע להתנדבות

'רוח הלוחם' קיימת משנת 2015, כאשר הקבוצות פעילות כל השנה, כולל יולי-אוגוסט, והחניכים, בכיתות י'-י"ב, עוברים תהליך הכולל 2-3 אימונים בשבוע לצד אימוני אתלטיקה, אימוני קרב מגע ופעילות התנדבותית למען הקהילה, בכלל זה אימוץ משפחות שכולות וחלוקת סלי מזון בשיתוף עיריית נתניה. מעבר לכך, התקיימו פעילויות בבתי מלון בהם שהו מפונים תקופה ארוכה, ולימור דאג לשלב רבים מתושבי הצפון בקבוצות האימון שלו ללא עלות. אגב, בנוסף הוא משמש כמורה לאזרחות, סוציולוגיה וקרימינולוגיה באורט גוטמן בנתניה.
"נושא המילואים משפיע כמובן על כל ההתנהלות של הבית. יש לי ילדה, טומי, שתחגוג בקרוב 3 ונולדה כשהייתי בסבב השלישי בחאן יונס", משתף קובי. "יש לי תמונה שאני על מדים, מחזיק אותה על הידיים ויודע שעוד כמה שעות אני חוזר לחיילים שלי".

בכל הנוגע לעסק ולחשיבותו הוא מוסיף: "אני מאמין שרוח הלוחם זה מקום טוב לגדול בו. הדלת פתוחה לכולם כדי לקבל את הכלים ולנסות להגיע הכי גבוה שאפשר. למרות הקושי, אני מהווה עבור בני הנוער האלה את הדוגמה האישית הכי טובה שיש - בן אדם בן 45 שחווה כמה דברים בחיים וממשיך לעשות מילואים. אני יכול להגיד שהספיק לי, אבל אני ממש לא שם. יש לי פלוגת לוחמים שבאים מהבית מתי שצריך וזו הציפייה שלי גם מהחניכים שלי - להתגייס ולעשות את הכי טוב שהם יכולים".

"אני מקווה שהעסק יגדל ויתפתח למרות התקופה והקושי הכלכלי המטורף", הוא מסכם. "שתי קבוצות נסגרו בגלל המלחמה ועשרות הרצאות על מוטיבציה לגיוס בוטלו. יש לי משפחה לפרנס, אבל בכלל לא פשוט להיות בעל עסק פרטי ומילואימניק על בסיס קבוע".