פרידה מכוכב העבר של נתניה ויקיר העיר, ויקטור סרוסי ז"ל

הפופולריות הגדולה ברחוב; האליפות עם מכבי נתניה; ההישג של שלושה מנדטים כסיעה עצמאית; הסיוע מרובי ריבלין והתואר האקדמי בגיל 55. ויקטור סרוסי, שהלך לעולמו בגיל 81, נגע בתחומים רבים בנתניה והשאיר אחריו שורה של זיכרונות מתוקים ועשייה ציבורית משמעותית. אלמנתו, אלה, מספרת על אדם משכמו ומעלה שכבר אין כמותו 

בשני השבוע, לפני משחקה של מכבי נתניה מול בית"ר ירושלים באצטדיון מרים, ערכה המארחת טקס מרגש לזכרו של אחד מסמליה הגדולים, מכונת השערים ויקטור סרוסי. לצד סרטון מרגש שהוקרן לאוהדים עם ביצועיו הגדולים מאמצע שנות השבעים, הוענקה למשפחתו חולצה ממוסגרת עם שמו והספרה 9 על הגב. חלוץ מרכזי בטעם של פעם. כלל לא בטוח שסרוסי ז"ל, שהיה דמות מרכזית בנתניה הרבה מעבר לעולם הכדורגל, היה מרוצה מהתבוסה 8:2, אבל לפחות הייתה לו זיקה גם ליריבה, בה שיחק בעבר.

סרוסי נולד בלוב ועלה לישראל עם משפחתו בגיל ארבע. כשהיה בן גיל 12 עברה המשפחה להתגורר בנתניה. כבר בגיל צעיר החל לבלוט ככדורגלן מוכשר, כאשר מי שצירף אותו למכבי נתניה היה המאמן יצחק שניאור. בגיל 16 כבר עלה סרוסי לבוגרים של מכבי נתניה, ירד עמה ליגה אך השיב אותה במהירות לליגה הבכירה כשהוא מפציץ 25 שערים בראש טבלת כובשי ליגה א', אז ליגת המשנה. בעונת 1964/65 ערך בכורה בליגה הבכירה וכבש שלושער בניצחון 1:3 על מכבי יפו.

בהמשך שיחק במשך שנתיים בבית"ר ירושלים, כאשר רובי ריבלין, שהיה אז האיש החזק בקבוצה ולימים נשיא המדינה ויו"ר הכנסת, סייע לו להתקבל כחבר 'אגד' בבירה – תחילתה של עבודה בת כשלושה עשורים כנהג אוטובוס במקביל לקריירה כשחקן כדורגל. כעבור שנתיים שב לנתניה, זומן לנבחרת ובבכורה במדים הלאומיים כבש את שערו הראשון והיחיד בניצחון 0:1 על אינדונזיה. רגע השיא בקריירה הספורטיבית של סרוסי היה בעונת 1973/74, אז זכה עם מכבי נתניה בתואר האליפות.

אגב, שיתוף הפעולה הפורה ביותר של סרוסי בחוד ההתקפה היה עם מוטל'ה שפיגלר, כאשר על פי פרסומים במהלך השנתיים בהן שיחקה נתניה בליגה הארצית כבשו השניים יחד 90 שערים. הם נחשבו לחברים טובים גם מחוץ למגרש, ובהמשך המשיכו בנותיהם את קשרי החברות, עת למדו יחד בבית הספר. לאחר שעזב את נתניה שיחק סרוסי גם בהפועל חדרה, עמה עלה ליגה, וכן בהפועל באר שבע והפועל פתח תקוה, בטרם פרש ממשחק. בהמשך עבר קורס מאמנים בכירים במכון וינגייט ואימן מספר שנים הן את הפועל חדרה והן את הנוער של מכבי נתניה.

בין קרח ל'שירים ושערים'

החודש הלך סרוסי לעולמו לאחר מאבק ממושך במחלה והוא בן 81. אלמנתו, אלה, שבילתה במחיצתו לא פחות מ-55 שנים, 52 מתוכן כרעייתו, מספרת בשיחה עם 'נתניה נט' על עלם חמודות שאמנם דרך כוכבו בכל צומת דרכים בה עבר, אך במקביל שמר על צניעות והקפיד לעזור לזולת מאחורי הקלעים והרחק מכותרות העיתונים, לצד שמירה על פרטיות התא המשפחתי.

"הכרנו דרך חברה משותפת. ויקטור בדיוק חזר למכבי נתניה מבית"ר ירושלים. הוא היה מרשים מאוד ובכלל לא ידעתי שהוא כדורגלן", פותחת אלה סרוסי. "זה לא היה פשוט להיות נשואה לשחקן כדורגל, אבל מתרגלים לכל דבר. לא הייתי מגיעה למשחקים, אבל בהחלט מעורה מאוד במה שקורה. פה תכיני קרח, שם פציעה. התעדכנתי בעיתון, בשבת הייתי מקשיבה ברדיו ל'שירים ושערים', תמכתי ועודדתי".

בשנת 1974, בה זכה עם נתניה באליפות, נישאו השניים. אלה זוכרת היטב כיצד עצרו אותו ברחוב והוא זכה לאהדה גדולה בעיר. "ויקטור היה מאוד פופולרי ואהוב. זה היה האיש, כך הוא רצה להיות וכך קיבלתי ואהבתי אותו", היא אומרת ומוסיפה בחיוך: "זה לא שאני לא אוהבת כדורגל, אבל פחות מתאימה למגרש".

דלת פתוחה

ויקטור ז"ל הותיר אחריו אישה, אלה, ארבע בנות ו-11 נכדים. בשנים האחרונות, בשל מחלתו, עברה המשפחה להתגורר בשכונת נאות גנים בעיר. אלה הייתה אמונה על ניהול משק הבית, וכשהבנות גדלו עבדה מספר שנים בתחום השיווק והפרסום, כמו גם ניהול מרפאה.

כאמור, פועלו העשיר של סרוסי בא לידי ביטוי הרבה מעבר לגבולות הגזרה של מגרש הכדורגל ובתחילת שנות ה-90 נכנס לפוליטיקה המקומית בעקבות פנייה של סגן ראש העיר דאז, דוד אנזלביץ'. אלה נתנה את ברכת הדרך וויקטור היה במקום השלישי בסיעה של דוד, אך בהמשך נפטר האחרון וסרוסי נכנס במקומו למועצה כמספר 2.

בהמשך הקים סרוסי סיעה עצמאית בשם ד"פ – דלת פתוחה, והתמודד ראש בראש מול מרים פיירברג-איכר ז"ל בבחירות בשנת 1998, עת התמודדה גם היא לראשונה לראשות העירייה. מרים אמנם זכתה בבחירות עם 5 מנדטים, אבל ההישג המשמעותי באמת היה של סרוסי, שהגיע מבחוץ ללא מפלגה ותמיכה חיצונית, אך זכה לאמון הציבור עם 3 מנדטים. את הקמפיין ואת מטה הבחירות ניהלה – ניחשתם נכון – האישה שאיתו. "הייתה בין ויקטור למרים חיבה מיוחדת. הכרתי אותה אישית ובסך הכל היה ביניהם קשר טוב ופורה", אומרת אלה.

בין הנחות להנדסה

סרוסי שימש כחבר מועצת העיר במשך ארבע קדנציות בין 1991-2008. בין השאר היה יו"ר ועדת ההנחות, סגן יו"ר מינהל הנדסה, יו"ר איגוד ערים השרון הצפוני, יו"ר ח.ל.ת, מ"מ יו"ר הקרן לפיתוח נתניה וכן הממונה על הספורט והחופים בעיר. בעקבות פעילותו הציבורית יצא לפרישה מוקדמת מאגד. אגב, בשל רצונו לדעת ולהתמקצע לצד השאיפה למצוינות, עשה בגיל 55 תואר במינהל עסקים. לא עניין של מה בכך.

"העבודה התנגשה עם העשייה הציבורית שלו. אנשים היו עולים לאוטובוס עם בקשות", משחזרת אלה. "ברור שהספורט היה 'היילייט' עבורו, אבל מעבר לכך ויקטור פעל המון למען רווחת התושבים וסייע לאלפי משפחות בנושאים של חריגות בנייה. בנוסף, הוא עזר למשפחות מעוטות יכולת לקבל את הזכויות שלהן להנחות והסדרי חובות. הוא היה נגיש מאוד, אדם יחיד ומיוחד שעשה דברים מאחורי הקלעים שאיש לא ידע עליהם, ולא חיפש פרסום וכותרות".

מה למשל?

"יום אחד נחתי במיטה על שתי כריות. ויקטור סיפר שהוא הולך לסייע בשיפוץ בית של אם חד הורית שנמצא במצב גרוע. כמובן שעודדתי אותו, ובהמשך הוא אמר שאין לה כריות – לקח את שלי וביקש שאקנה חדשות. במקרה אחר הוא פגש מנקה במדרגות עם ילד קטן והתעניין מדוע הילד לא בגן. כשנענה שאין לו נעליים הוא הלך וקנה לו זוג כדי שיוכל ללכת למסגרת. כזה היה ויקטור".

לפני כחמש שנים ערכה לו עיריית נתניה טקס חגיגי בהיכל התרבות העירוני, בו הוכתר ל'יקיר העיר' על תרומתו רבת השנים לתושבי נתניה, כמו גם קידום העיר ותדמיתה. "הוא שמח מאוד ושמחנו איתו. כמובן שהתואר הגיע לו ו'יקיר העיר' הייתה גאווה גדולה עבור ויקטור", אומרת אלה.

לסיום, איך היית רוצה שיזכרו אותו?

"אדם משכמו ומעלה, אציל, בעל לב רחב, גאה, זקוף ויפה תואר, שללא ספק הספיק לעשות המון דברים בחייו".