פרידה מהחלל החטוף איתי חן הי"ד מנתניה, שהובא למנוחת עולמים

ההקלטות המצמררות של טנק פרץ; החולצה המודפסת של המלך ג'וליאן ממדגסקר; השיירה שעצרה כמחווה בבתי הספר של איתי ואחיו; המחווה  מנעה תשבי; ובעיקר כאב גדול שלא מרפה והמון שאלות פתוחות. חגית חן, אימו של איתי, מתארת ימים שכל כולם טלטלה, ומדגישה שהמאבק לא נגמר: "לא קיבלנו תשובות, רק טיוח. אנחנו עדיין רוצים להבין איך זה קרה" 

לנסות ולהבין את רכבת ההרים הרגשית והטלטלה הנפשית שעברו על משפחת חן בכלל והאם חגית בפרט, מרגע שובו של החלל החטוף איתי הי"ד, שהוחזר והובא בשבוע שעבר לקבר ישראל, זו משימה בלתי אפשרית. כיוון שכך, הרצון הכנה היה לאפשר לחגית לספר את קורותיה וקורות המשפחה, שכבר מזמן הפכה למושא הערצה לאומי, אם לא מעבר לכך, ולכתוב דרך עיניה שלה את הפרידה הכואבת מבנה.

"מורכב", היא עונה בשקט לשאלה הפשוטה לכאורה 'מה שלומה?'. "הזמן כבר מרוח לי לגמרי. בשלישי לפני שבוע וחצי הבנו שיש מצב שמצאו את איתי. זה לא סוד שהחזקתי בתקווה שהוא יחזור בחיים, אבל בהמשך הבנו שהאלטרנטיבה שיישאר זרוק באיזה בור בעזה היא הרבה יותר גרועה מלא להחזיר אותו. הבית החל להתמלא באנשים, כולל הבחורה המלווה שלנו מה-FBI, הקצין המלווה מהצבא וסגן השגריר של ארה"ב בישראל. התחלנו לקבל עדכונים, וההערכה הייתה שמדובר באיתי".

חגית זוכרת לפרטי פרטים כל עדכון און ליין, מרגע שהארון נמסר, דרך מעבר הגבול ועד שהועבר לבדיקה. "פתאום מתקשרים אלי ושואלים אותי מה זה 'כיף וחצי'? לא הבנתי, ואז הקצין המלווה הסביר לי בהתרגשות שאיתי חזר עם חולצה שכתוב עליה 'איתי אמר לעשות כיף וחצי'. זו תנועה שהוא המציא כדי לקצר זמן למחיאות כפיים והיה אומר את המשפט הזה לחניכים שלו בתנועת הנוער של המש"צים (מדריכי של"ח צעירים). כשהיו יושבים בתנועה ומדברים, כולם היו מוחאים כפיים לכל דובר, עד שאיתי פסק: 'חלאס עם הכפיים. כיף וחצי והלאה'. מכל החולצות הוא בחר ללבוש חולצה ישנה של תנועת הנוער שהחניכים הדפיסו עבורו לקורס שהוביל".

המשמעות שאיתי הי"ד שב כשחולצה על גופו ברורה. "בתוך כל הצער והאובדן, חשוב לי שהוא חזר שלם ולפחות לא חיללו את כבודו והתעללו בו", אומרת חגית. "הרי הוא לא היה ישן בפיג'מה בבסיס, אלא סרבל ונעליים כי הצוות של הטנק היה מוכן להזנקה בכל רגע. ועדיין אפשר היה ממש לקרוא בבירור מה כתוב על החולצה. בנוסף, הם הדפיסו לו על החולצה את המלך ג'וליאן, הלמור מהסרט 'מדגסקר', ואחרי שאיתי חזר שאלתי את המש"צים למה דווקא הוא? הם ענו בפשטות 'כי איתי מלך'. זו חולצה משנת 2021, וכבר אז החבר'ה החזיקו ממנו מלך ומוביל".

הלוויה בלייב

כיאה לגיבור ישראל, גם מסע ההלוויה של איתי חן חצה מזמן את גבולות הגזרה של אירוע פרטי-משפחתי. ארונו יצא מנתניה, כשאלפים עמדו לאורך הדרך, הניפו את דגלי הלאום וכיבדו אותו בדרכו האחרונה. בנוסף, השיירה הארוכה עברה בשכונת מגוריו – פולג-עיר ימים, ועצרה כמחווה בשני בתי ספר – אורט גוטמן בו למד איתי וחיים גורי בו למד אחיו, אלון.

"ידענו שהרבה מאוד ירצו ללוות אותנו ולהיות איתנו. גם קיווינו שיגיעו הרבה אנשים ונרגיש שאנחנו מצליחים להעביר לאיתי את הכבוד שרצינו להעניק לו ושכל כך מגיע לו. אלפים חיכו לנו לאורך הדרך, כולל הרבה בתי ספר מנתניה, היו כאלה שעצרו את הרכב והצדיעו, אלפים הגיעו לקריית שאול והיו אלפים נוספים שהתחברו לקישור שהפצנו וצפו בשידור ישיר. זה היה מאוד מרגש", אומרת חגית, ומתארת את הארגון הקולקטיבי של האירוע בסיוע צוות של קציני נפגעים "זה אותו הצוות שהודיע לנו את הבשורה המרה במרץ 2024, אבל אז לא הסכמנו לשבת שבעה", היא משחזרת. "החלטנו לשבת רק כשיוכיחו לנו שהוא לא בין החיים".

אלפי תומכים לקראת מסע ההלווייה בנתניה | צילום: אדיר סטופ Adir Stup

על הבחירה בקריית שאול, הוסיפה כי בין השיקולים הייתה העובדה ששם טמונים תומר לייבוביץ', הטען-קשר בטנק פרץ, שהובא למנוחות שבוע לאחר ה-7 באוקטובר, וסרן עומר נאוטרה, שהובא למנוחות יומיים לפני איתי, החזיק גם הוא באזרחות אמריקאית, וחגית ורובי חן נלחמו כתף אל כתף עם הוריו ונאבקו במשך למעלה משנתיים עד להשבת הבנים למנוחת עולמים. "הרגיש לנו שזה מקום שמתאים לאיתי, כמו גם העובדה שזה בית עלמין צבאי שיכול להכיל כמויות גדולות אנשים", אומרת חגית. "לא יכולנו לארגן לבד לוויה בסדר גודל כזה. בנוסף, אלפי אנשים הגיעו לשבעה ואני רוצה לציין לטובה את בית חב"ד בעיר ימים שאירחו אותנו בשבעה, זה לא מובן מאליו. לצערי אני יודעת מה זה לעבור לוויה ושבעה פרטיים, ועם כל מה שעברנו עם איתי לא היינו יכולים להתמודד עם זה לבד".

מעבר למסע ההלוויה, נחשפו הוריו של איתי לסיפור הגבורה של 'טנק פרץ', שחן שימש בו כתותחן. יחד עמו היו מפקד הטנק, סרן דניאל פרץ שנפל ב-7 באוקטובר, הקשר-טען תומר לייבוביץ' והנהג מתן אנגרסט, היחיד מהצוות ששב ארצה בחיים. "מתן סיפור לנו סיפורי גבורה על איתי, אבל גם לפני כן נחשפנו להקלטות בקשר של הטנק כשיצאו ללחימה ב-7 באוקטובר. יש שם שעתיים וחצי מצמררות", מספרת חן. "שמענו על המחבלים שהרגו, איך שינו את פני המערכה וכיצד הצילו את תושבי נחל עוז וכפר עזה מטבח ואסון גדולים הרבה יותר. הסיפור עוד לא סופר במלואו ובהמשך נמצא את הדרך הנכונה לעשות את זה".

מלחמה על התשובות

לצופה מן הצד עלול המצב הנוכחי להיראות כסוף פסוק, אבל חגית חן, בעלה רובי ועוד רבים וטובים מאזרחי ישראל שאיבדו את יקיריהם, נותרו עם שאלות רבות ללא מענה. "אני כל הזמן חושבת למה זה קרה, למה הפקירו את איתי, למה הטנק היה שם לבד, מדוע לא הגיעה תגבורת, למה לקח 760 יום להחזיר אותו, מדוע סוכלה החזרתו כל כך הרבה פעמים וכיצד נאלצנו לקרוע את הגלובוס הלוך-חזור כדי להתחנן לעזרה במשך שנתיים וחודש?. נשארנו עם הרבה מועקות ושאלות פתוחות שלא קיבלנו עליהן תשובות כמו הרבה אנשים במדינה. זה מציק ולא נותן מנוח", מתארת חגית.

על רקע הוויכוח האם להקים ועדת חקירה ממלכתית או מערכתית, הטיוח מצד אלו שאמורים לתת תשובות ולקחת אחריות על מחדלי ה-7 באוקטובר מקומם עוד יותר. "אנחנו רוצים להבין מה קרה, לתת לזה שם", היא אומרת. "הפגישו אותנו עם גורמי מודיעין שעסקו במה שהיה לפני ה-7 באוקטובר, ומי שעסק בחקר בלילה לפני. קיבלנו טיוח ותחקיר מאוד לא אמין שלא מסביר מה קרה. מה חשבו, שחמאס חברים שלנו? אנחנו לא מבינים על שום מה ולמה נלקח מאיתנו הבן שלנו. רובי ואני לא מתכוונים להשאיר את זה ככה ונילחם לקבל תשובות גם על זה".

עם מתן אנגרסט ומשפחתו שהגיעו לתמוך בשבעה | צילום: גא״י מיכאל

כזכור, במשך תקופה ארוכה הובילו חגית ורובי חן עצרת למען השבת החטופים בפולג-עיר ימים. לאחר חזרתו של איתי הי"ד, התקיימה עצרת נוספת שעברה לספורטק מטעמי בטיחות על מנת לסגור מעגל. "רצינו להודות לקהילה שליוותה אותנו. בדרך כלל הגיעו מאות, אבל בעצרת האחרונה היו אלפים. זה מחמם את הלב ומרגש מאוד", היא משחזרת. מגיעה תודה גדולה לעיריית נתניה שעזרה לנו להפיק את האירוע המורכב הזה. הם עמדו לצידנו לאורך כל התקופה, גם כשביקשתי וגם בצורה יזומה. זכינו לתמיכה מרגשת גם מהקיבוצים של נחל עוז וכפר עזה, שקיבלו את התחקירים וסיפרו לנו על טנק פרץ שהציל את חייהם. הם הגיעו להודות לאיתי דרכנו, וגם קיבלנו המון אהבה בצורת אוכל. בסופו של דבר, לא הייתה דקה בשבעה שהיינו לבד".

מלך האריות

חגית מקפידה תמיד שיהיה עליה פריט עם תמונה של איתי, בכלל זה שרשרת שהכינה עם תליון הנושא את תמונתו. מחווה מרגשת נוספת הגיעה השחקנית ופעילת ההסברה, נעה תשבי. "לאחרונה היא הגיעה אלינו כדי לעזור בהסברה על החזרת איתי עבור הקהילה בארה"ב", מספרת חגית. "היא לבשה חולצה עם אריה פצוע וסמל החטופים עליו. מיד אמרתי לה שהיא לובשת חולצה שכולה אומרת 'איתי'. היחידה שלו בצבא נקראה 'מלך האריות' ואנחנו תמיד אומרים שהוא מלך האריות שלנו לעד".

עוד הוסיפה כי "זה לא סתם נאמר בהקשר שלו, כי הוא וכל צוות הטנק באמת נלחמו כאריות. בשבת שעברה נעה שלחה לי את החולצה דרך אחותה. אני מודה לה מאוד והיא עשתה ועדיין עושה הסברה מקצועית ומדהימה שכללה סרטון מרשים עבור איתי ובכלל למען מדינת ישראל. מעבר לזה, חשוב לזכור שהמלחמה לא הסתיימה ויש עוד שלושה חטופים שלא חזרו. עם ישראל צריך לדרוש את כולם ולא להשאיר אף אחד בשטח".

מה הצעד הבא שלכם?

"אנחנו רוצים להגיד תודה להרבה אנשים מסוגים שונים שעזרו לנו בדרך, ובקרוב נטוס לארה"ב כדי להודות גם למי שסייע לנו שם. תוך כדי אנחנו ממשיכים לתמוך בהחזרת שלושת החטופים שנשארו וצריכים להבין איך המשפחות רוצות שנעזור להן במאבק, כי אנחנו כבר לא יכולים יותר להוביל אותו. ברמה האישית, רק לאחרונה הפכנו למשפחה שכולה. אני ורובי כבר לא באותו מקום שהיינו, ואולי נכון לנו לעשות דברים אחרים. מעבר לכך, חייבים להבין מה קרה ב-7 באוקטובר ולמצוא את האשמים. זו חלק מהפעילות שאנחנו מתכוונים להשתתף בה. עוד לא החלטנו איך נעשה זאת, אבל נחשוב איך נכון לנו להמשיך ולהגיע לחקר האמת".