הסופרת יהודית רותם, שגדלה כחרדית, התחתנה וילדה שבעה ילדים - עזבה את העולם החרדי לפני יותר משלושה עשורים. בתחילת מרץ היא תגיע להרצאה בנתניה לרגל יום האישה הבינלאומי. רגע לפני היא מספקת הצצה נדירה לעולמה הפנימי העשיר ומספרת על השינוי מרחיק הלכת שעברה, המפגש הבלתי אמצעי עם הקהל והקשר הנהדר עם ילדיה. "אם הייתי נשארת בעולם החרדי היו לי היום 60 נכדים", היא צוחקת. סיפורה של אישה אמיצה שבחרה בחירות

חייה המרתקים ומלאי התהפוכות של הסופרת יהודית רותם אם לשבעה ילדים שעזבה את העולם החרדי, ממלאים לא רק את עולמה- אלא גם את זה של מאזיניה הרבים בהרצאות, ועשרות אלפי קוראי רבי המכר שלה לאורך השנים.

יהודית רותם

יהודית רותם | תמונה באדיבות עיריית נתניה

לקראת יום האישה הבינלאומי, תתארח רותם בבית משפחת לוי ברחוב דגניה בקריית השרון בנתניה ביום שלישי, ה-7 במרץ, בשעה 20:00 בערב, ותספק נקודת מבט נשית-אישית-רגשית על האישה בעולם החרדי.

להרגיש את הקהל

אני מוזמנת הרבה להרצאות לאורך השנים, אבל תמיד יש את ההתרגשות של המפגש עם הקהל", פותחת רותם בראיון מיוחד ל'נתניה נט'. "אתה לא יודע מי הקהל או מה ייצא לך מהפה, זה תמיד משהו שהוא בבחינת נעלם. אני מגיעה תמיד עם אנרגיות טובות ואוהבת להרגיש את הקהל. יש תמיד זרימה מסתורית ובלתי מובנת בינינו. כמובן שאדבר קצת על עצמי ואיך עזבתי את העולם החרדי בתור מי שהייתה שם, התחתנה וילדה שם ילדים, אבל מעבר לזה אני צריכה להיות שם כדי לדעת על מה לדבר ותמיד הסיפור הפרטי שלי הוא חלק מסיפור כללי".
כמה שונה להרצות מול קהל מאשר לשבת ולכתוב כשהקוראים נחשפים לרחשי ליבך שלא בפנייך?
"זה ז'אנר אחר לגמרי ועולם אחר של דימויים. המחשבות בסופו של דבר הן אותן מחשבות, אבל ספר זה תמיד לכתוב על אנשים ולהמציא את העולם שלהם. מצד שני, בהרצאה כזו שאני מדברת על האישה החרדית ומביאה את עצמי כדוגמה שלה – זה כן קצת דומה לספרים שלי שבהם לגיבורה קשה בעולם החרדי והיא לא מתאימה לו. לכן גם צריך מאוד להיזהר ולראות את הקהל, כי לפעמים בקהל יושבות נשים חרדיות ואני לא רוצה לפגוע בהן".
אלו תגובות את מקבלת אחרי הרצאות?
"בדרך כלל תגובות מאוד טובות. תמיד באים אנשים ואומרים 'גם אני מכיר את זה' או 'גם אני גדלתי בבני ברק', אבל יש גם אנשים שאחרי הרצאה שלמה לא מבינים. הייתי לא מזמן בהרצאה עם קהל נהדר ונשים ששאלו שאלות חכמות. אחרי כל מה שסיפרתי, ניגשה אלי אישה אחת ושאלה אותי אם אני עדיין חרדית. ממש לא הבנתי מה קורה פה, וזו עוד מישהי ששאלה שאלה טובה".

יהודית רותם

יהודית רותם | תמונה באדיבות עיריית נתניה

השינוי שבפנים

יהודית רותם בת 74 ומתגוררת ברמת גן. מאחוריה 12 ספרים, בהם רומנים וספרי ילדים, חלקם הפכו לרבי מכר. לפני למעלה מ-30 שנה עזבה את העולם החרדי. כאמור – אם לשבעה ילדים – שש בנות ובן. עם כולם נשארה בקשר מצוין, אבל התשובה לשאלת הזהות הדתית של כל אחת ואחד כבר מורכבת יותר. בנה של רותם נותר חרדי – אב לעשרה ילדים. באשר לבנות החלוקה שוויונית: "שתיים לגמרי לא דתיות, שתיים עם טאץ' של מסורת ושתיים דתיות לייט, אבל שומרות שבת", היא עושה סדר. בימים אלה מצפה רותם לנכד ה-21 ולנין הרביעי. "אם הייתי נשארת בעולם החרדי היו לי היום 60 נכדים", היא צוחקת".
מה הניע אותך בסופו של דבר לעזוב את העולם החרדי?
"עשיתי את כל השינוי בפנים, עוד לפני שעזבתי. לקח לי הרבה מאוד זמן – מגיל 8 אני חושבת. הייתי ילדה מאוד שונה מכולן והיה לי עולם פנימי אחר. מה שהשתוקקתי אליו היה מאוד מעורפל באותו זמן, אבל רציתי חירות נפשית ומחשבתית. היה לי קשה בעולם החרדי, אל לא בגלל זה עזבתי אותו – אלא כי רציתי לחשוב באופן עצמאי ולא באופן שהחברה דורשת ממך. החברה החרדית מאוד לא אינדיבידואליסטית ואני הייתי כזו כבר מגיל קטן. מאוד קשה לעזוב את העולם החרדי – זה כמו להמיר דת, ועשיתי את זה מאוד לאט ובפחד".
ככותבת, איך ממציאים את עצמך בכל פעם מחדש בדרך לעוד יצירה ספרותית?
"האמת שזו שאלה מאוד קשה, כי בשנתיים האחרונות אני בחסימה. בעלי השני – משה בר-יודא – איש אשכולות ואיש רוח, נפטר לפני כשלוש שנים. הוא עצמו כתב ספר נפלא בשם 'צל עובר' ולאחר מותו כתבתי רומן לבני נעורים על חייו – 'עד שאבא יחזור', שהצליח מאוד ואף זכה בפרס תרגום. זה סיפור מעניין – הוא היה חולה מאוד ונפטר בזרועותיי. באחת הנסיעות שלנו לחו"ל ראיתי שהוא מדוכדך והצעתי לו לכתוב את הספר שהוא כתב – לבני נעורים. התחלנו לעבוד יחד על הספר וכשחזרנו ארצה התברר שהוא חולה בלוקמיה ולא יכול היה להמשיך לכתוב. שבועיים לפני שנפטר הוא ביקש שאכתוב את הספר בעצמי. למרות הקושי זה ממש היה כמו שיחה איתו ואפשר לי להחזיק אותו עוד קצת בחיים – זה היה מאוד טוב בשבילי. גם אחיו ואחותו התרגשו והודו לי מאוד. מאז יש לי מחסום כתיבה. תמיד אני לוקחת קצת חופש בין ספר לספר. אני מתרוקנת ומתמלאת מחדש – אבל מאז אני לא מצליחה להתמלא".
יש עדיין פסגה שאת שואפת לכבוש?
"יש לי משפחה גדולה מאוד ואני דואגת להם ועוזרת בכל מיני מובנים. זה חלק משמעותי מאוד בחיים שלי וגם אם אפסיק לכתוב יהיה לי מה לעשות. יחד עם זאת – יש לי חלום לכתוב מחזה לתיאטרון. זה עולם אחר ואני רוצה להרחיב את הטווח שלי. בינתיים אני רק חולמת על זה".