56 שנים בצבא והיד עוד נטויה: הכירו את המפקד הוותיק מנתניה

רנ"ג הרצל פדלון, מפקד המחנה של נפת השרון, זכה כבר מזמן בתואר הבלתי רשמי 'האבא של המחנה' ודואג למילואימניקים כאילו היו ילדיו – מאוכל ומדים ועד ציוד ונשקים. גם במלחמה הנוכחית היה ראשון להתייצב ומבהיר בחיוך: "כל עוד צריכים אותי – אמשיך לעשות מילואים" 

קשה מאוד להפתיע את רנ"ג הרצל פדלון, שראה כבר הכל. מי שמשמש כמפקד המחנה של נפת השרון, המכילה למעלה מ-100 חיילי מילואים, עבר כבר לא מעט מלחמות, וגם מול האיום האיראני היה בין הראשונים להתייצב למען חיילי המילואים מנתניה והסביבה.

"אין דבר שאני לא עושה עבור החיילים. אני 'האבא של המחנה' והחיילים כולם הם כמו הילדים שלי", הוא אומר בראיון ל'נתניה נט'. "אני דואג להם לכל דבר מא' ועד ת' – מזון, ציוד כללי, נשקים, תחמושת, רכבים, הכל. אין סדר יום, פשוט כי אנחנו בכוננות 24/7 עם פלוגות שפרושות בכל אזור השרון ומוכנות לכל תרחיש, אבל מקווים שלא יצטרכו אותנו".

פדלון, תאמינו או לא, כבר חצה את גיל 74. גדל בשכונת גן ברכה בנתניה וכיום מתגורר במרכז העיר. שירת בקרבי בסדיר, אב לשלושה, סב לעשרה ומעדכן שהנכדה הגדולה מתחתנת בנובמבר הקרוב. נכדה נוספת, שהוריה מתגוררים בניו יורק, הגיעה לישראל על מנת לעשות שירות צבאי מלא וצפויה להשתחרר בעוד כחצי שנה.

ככה זה כשסבא והצבא הולכים יחד יד ביד משנת 1969 – 56 שנים תמימות, והיד עוד נטויה. "אני לא מתכוון להשתחרר וגם לא רוצים שאשתחרר", מודיע הרצל, שסוגר 47 שנים בנפת השרון, נתון מדהים לכל הדעות.

איפה תפסה אותך התקיפה הראשונה באיראן?

"כמפקד המחנה, בכל מלחמה אני מקבל את ההודעה בין הראשונים ותוך שעה כבר פותח את הנפה ומחכה לקלוט את החיילים. בליל התקיפה התייצבתי ב-3:15 לפנות בוקר בנפה בנתניה, וגם ב-7 באוקטובר הייתי מוכן כבר ב-7 בבוקר לעזור לכל מי שאפשר".

איזה תגובות אתה מקבל?

"הגיל והוותק עושים את שלהם ולכל מקום שאני מגיע בכל משרדי המחוז, כל הדלתות פתוחות בפניי. קל מאוד לנהל את העניינים כשהכל פתוח ומקבלים אותך בשמחה ובגאווה. תחשוב שאנשים שומעים בן כמה אני, כאשר במקביל אלפי חרדים וילדים בני 18 לא מוכנים להתגייס, אז מעריכים אותך ברמות שאין לתאר. אותי זה לא מעניין, כשצריכים אותי אני מגיע".

עד מתי תמשיך בעבודת הקודש למען החיילים בנפה?

"כל זמן שלא שולחים אותי הביתה, אמשיך לעשות מילואים".

מסר אופטימי לסיום?

"יש לי משפחה במיאמי ואני נוסע לבקר אותם בכל שנה. אני צריך לטוס השנה ב-13 ביולי, כבר יש לי כרטיסים והכל. בעזרת השם אני מאוד מקווה שעד אז הכל יסתדר ואצליח לטוס לפי התכנון גם הפעם".