סיוע קהילתי ויום השואה בצרפתית: סיפורו של ההיסטוריון הוותיק מנתניה

ד"ר ויקטור חיון פעיל שנים רבות בקרב האוכלוסייה דוברת הצרפתית בנתניה ופועל לחיבור עולים חדשים עם ההוויה הישראלית. גולת הכותרת: כבר 11 שנים שהוא מארגן טקס בצרפתית לציון יום השואה בהיכל התרבות. בראיון הוא מספר על החומר הרב שליקט, הסיוע החשוב שהעניק לתושבים ומבהיר: "כל עוד כוחי במותניי אמשיך לקיים את הטקסים ולעזור לקהילה"

בקרב הקהילה דוברת הצרפתית בנתניה, ספק אם תמצאו מישהו שלא מכיר ומוקיר את ד"ר ויקטור חיון. לצד סיוע קהילתי רחב היקף עליו נרחיב בהמשך, חיון מארגן כבר 11 שנים את טקס יום השואה בשפה הצרפתית בהיכל התרבות בעיר, והכל בהתנדבות מלאה.
"הפעילות שלי היא בעיקר כדי לחפות על חוסרים לקהילה. כל דבר שהוא 'כאילו' חסר, אבל כמובן שזה מאוד סובייקטיבי", פותח חיון בראיון ל'נתניה נט'. "טקס יום השואה בצרפתית הוא עבור הוותיקים שלא שולטים בשפה העברית, ובשל כך לא יכולים להרגיש במלוא העוצמה את הנושאים שמובאים במדיה בסמוך ליום הזה – בעיתונות, ברדיו ובטלוויזיה".

איך הכל התחיל?
"לפני כ-11 שנה, חודשיים לפני יום השואה, ראיתי איזשהו שידור ואמרתי לעצמי – רגע, כל אלה שלא מבינים עברית מפספסים משהו חשוב, למרות שהנושא הזה נוגע גם להם".
חיון החליט לעשות מעשה ויום למחרת הרים טלפון למנכ"ל היכל התרבות, בני אפרים. כאן המקום לציין שלשניים היכרות מוקדמת, שכן באותה תקופה כבר היה חיון פעיל בהתנדבות בהיכל התרבות במשך חמש שנים.
"ב-2009 שלמה ישי הזמין אותי לאספה כללית של עמותת היכל התרבות שהתכנסה בדיוק אחרי הבחירות באותה שנה", נזכר חיון. "בהמשך התברר שהוא חבר ותיק של ראש העיר ואני הכרתי אותו בגלל ששנינו היינו חלק מ-26 איש שהקימו עמותה אחרת לשימור מורשת יהדות תוניסיה. ללא תיאום מוקדם, הוא הוא הציע שאהיה יו"ר ועדת הביקורת של העמותה". העמותה האמורה הוקמה בשנת 2004, עוד בתקופתו של צבי פולג, כאשר חיון וישי היו ממייסדיה. לימים התעצמה והיום היא ממוקמת בבית עמית מול בית ויצו בנתניה, וכוללת בין השאר בית כנסת, ספרייה ומוזיאון.

צילום: דוד פרתי

בחזרה לשיחה של חיון עם בני אפרים. "אמרתי לו שהחלטתי לקיים את טקס יום השואה בצרפתית בבוקר יום השואה, כי בערב נערך הטקס הממלכתי", משחזר חיון. "בהתחלה הוא חשב שהשתגעתי, אבל הסברתי ושכנעתי אותו. הוא ביקש מסמך מפורט בנושא וכתבתי ממש פקודת מבצע צבאית - איפה ייערך הטקס, מתי, איך, על ידי מי, מי אחראי על מה ומה אני מבקש מהיכל התרבות, שזה רק לוגיסטיקה – אולם, טכנאי, אור, קול והקרנה, לצד אנשי אבטחה. בלי שידעתי נתנו לי גם מודעות ופרוספקטים לחלוקה לאירוע".

יח"צ צרפתי

חיון לא ידע כמה אנשים יגיעו לטקס הבכורה, אבל גם לא התכוון להשאיר את הדברים ליד המקרה. פחות משבוע לפני, הוא עבר בכל בתי הכנסת עם דוברי הצרפתית באזור, ביקש את זכות הדיבור והזמין את הנוכחים לאירוע. "הסברתי שזה בחינם, ואם הם יגיעו נהיה קיימים", הוא אומר. "הוספתי גם שבעירייה נותנים לנו אמצעים וחשוב להגיע כדי להצדיק אותם".
האירוע הראשון נערך באולם 'בית יוחנן' שמאחורי היכל התרבות, המכיל 300 מקומות. "האולם היה מלא ובנוסף אנשים ישבו על המדרגות ובמעברים", הוא משחזר ובדרך מסביר מדוע בשנים הבאות יקבל את האודיטוריום רחב השוליים בהיכל.
"בכל שנה, ברגע שהטקס נגמר, אני נתקל באמצעי מדיה זה או אחר עם נושא הקשור ליום השואה, ומקטלג אותו אצלי בתיקייה מיוחדת במחשב עבור השנה שלאחר מכן. ליקטתי המון חומר, אנשים נתנו בי אמון וכל העבודה נעשית רק על ידי", הוא מספר. "חברים תוהים כל הזמן למה אני משקיע ואומרים שגם אם אעשה טקס זהה בכל שנה אף אחד לא ישים לב, אבל אני תמיד מסביר שחשוב לי לחדש וזה נותן לי המון סיפוק".
אגב, בשנת הקורונה לא יכול היה חיון לקיים את הטקס מטעמים מובנים, אבל גם כאן לא ויתר. "בכל שנה אני מביא צלם שיתעד את הטקסים, והפעם פשוט גזרתי מתוך הסרטונים את הדברים הרלוונטיים ובניתי סרטון בצרפתית שעלה ליוטיוב", הוא אומר ומתאר נחישות מהי. "כל פעם שואלים אותי כמה מגיעים, אבל אני עונה שאני לא מוכר כרטיסים ואין לי דרך לדעת. היו שנים של 350 איש והיו גם שנים של 500. זה כמו יויו – פעם למעלה ופעם למטה".

המסר מההורים

ד"ר ויקטור חיון יחגוג בקיץ הקרוב יום הולדת 77 ומתגורר עם משפחתו במרכז העיר. בשנת 1968 עלה ארצה לבדו מתוניסיה וכעבור שנה הצטרפו אליו הוריו. בעל תואר ראשון בסטטיסטיקה ומחשבים מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ותואר שני בהיסטוריה של עם ישראל. את עבודת הדוקטורט שלו עשה על ההיסטוריה של קהילת יהודי נאבל (תוניסיה), העיר בה נולדו הוריו, באמצעות אילנות יוחסין. "גיליתי שאני צאצא של תשעה שמות משפחה", הוא אומר.

לתחום הסיוע הקהילתי הגיע ממש לא במקרה, כתוצאה מהחינוך שקיבל מהוריו. "כמו בשיר 'אני נושא עמי', אני נושא את המסרים של הורי זכרם לברכה, ואחד מהם שליוו אותנו תמיד, היה 'תעשה מעשה טוב ותשכח'. אל תצפה שמישהו יחזיר לך, בטח לא מי שקיבל את העזרה. לכן, אם אני רואה מישהו שמועד – וזה יכול להתבטא באי ידיעת השפה, הכללים והחוקים, לא אעמוד מנגד ואעזור לו".
בין השאר ליווה ד"ר חיון במשך למעלה משנה וחצי זוג כאשר האישה חלתה בסרטן. "את הבעל הכרתי בצורה שטחית. הוא פנה אלי ואמר לי שהם ואנשי בית החולים לא מבינים זה את זה. כמובן שבאתי איתם ואחד הרגעים המרגשים ביותר היה לפני כמה חודשים, כשנכנסנו יחד לבדיקה והרופאה פנתה לאישה ואמרה לה – 'זהו, גמרנו, אין לך כלום'. ראיתי את הזוג דומע והתרגשתי מאוד. תודה לאל שהכל עבר בשלום".
סיוע נוסף העניק חיון לילידי תוניסיה בזמן הכיבוש הגרמני, שלא מכירים את המוסדות בישראל ופעמים רבות לא יודעים למי לפנות. בזכות פעילותו, רבים מהם קיבלו אחוזי נכות וזכאות לגמלה חודשית. ומה התוכניות בהמשך הדרך? "אני עסוק בעמותה של בית הכנסת ואנחנו משתדלים תמיד לשמור על הניגון הייחודי וטעמי המקרא", הוא מסכם. "המורשת הייתה קרובה לליבי מאז ומתמיד, וכל עוד כוחי במותניי אמשיך לקיים את הטקסים ולעזור לקהילה".