מרחב קהילתי וחוויה ערכית-חינוכית: על מאהל הזיכרון והגבורה בנתניה

מאות התושבים והתלמידים שהגיעו למאהל הגבורה; הקירות שעוטרו בסטיקרים עם מסרים של חיילים שנפלו; השילוב בין הרצאות לסדנאות; התזמון המדויק בין יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל והצורך במפגש בלתי אמצעי לשמיעת סיפורי הגבורה. המיזם הארצי של מאהל הזיכרון והגבורה בהפקת עמותת רגעים לחינוך בלתי פורמלי הגיע לנתניה והותיר חותם משמעותי. מנכ"ל העמותה, משה קייזלר: "חלק מהקולות והזיכרונות שנשמעו הם לתפארת מדינת ישראל"

אירוע משמעותי ומרגש התרחש במדרחוב הרצל בראשון ושני שעבר. מדובר במיזם ארצי בשם 'מאהל הזיכרון והגבורה' שהגיע לראשונה לנתניה כחלק משבוע הזיכרון והגבורה ונערך בתפר שבין יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
במסגרת זו, התאפשר מרחב ייחודי שהפגיש בין הציבור למשפחות השכולות מנתניה, שסיפרו את סיפורי הגבורה של יקיריהם לעוברים והשבים ולמעשה הפכו אותם לחלק מקהילה העוסקת בזיכרון והנצחה. יצוין כי בין ההרצאות התקיימו גם סדנאות אמנותיות ייחודיות דוגמת כתיבת מסרים שהשאירו אחריהם חיילים שנפלו על אבנים והכנת ציפורים מנייר שנשאו מסרים דומים. בנוסף, עוטרו הקירות בסטיקרים עם מורשתם ואמונותיהם של אותם גיבורים.

בין האנשים שלקחו חלק באירוע המרגש ושיתפו היו אליהו ליבמן, אביו של אליקים ליבמן הי"ד, שנרצח בפסטיבל הנובה, דקלה דנינו ממן, אימו של ראם בטיטו הי"ד, לוחם גדוד 51 בגולני שנפל ב-7 באוקטובר; לטיסיה לאור, אמו של נתן חי הי"ד, שנפל ב-7 באוקטוברבכרם שלום, אביגיל צ'פנוב, אשתו של ולרי צ'פנוב הי"ד, שנפגע באורח אנוש מרסיסי כטב"ם ששוגר מלבנון ומאוחר יותר נפטר מפצעיו וטל פלח, אחיו של בר פלח הי"ד, שנהרג בהיתקלות עם מחבלים במעבר ג'למה צפונית לג'נין.

לחלוחית בעין

מי שהפיקה את האירוע היא עמותת רגעים לחינוך בלתי פורמלי בנתניה באמצעות המחלקה לתרבות יהודית, בשיתוף יד לבנים, מינהלת מרכז העיר הגרעין החינוכי ועמותת זהות הארצית. "מדובר במיזם ארצי הפועל ב-60 רשויות ומועצות מקומיות. השנה נרתמנו לזה בכל הכוח והתוצאות המדהימות הצדיקו את העבודה הקשה סביב מאהל הזיכרון והגבורה", אומר מנכ"ל העמותה, משה קייזלר, בראיון ל'נתניה נט'.
קייזלר משתף כי תחילה חשש לקחת חלק במיזם, בין השאר בשל חוסר ודאות לגבי הציבור שיגיע והיכולת לרכז את הקהילה במקום אחד, המתאימה לכאורה למועצות מקומיות קטנות יותר מנתניה. "לשמחתי כל החששות התבדו והגיע ציבור רב לצד מאות תלמידים ממגוון בתי ספר בעיר. זה היה מחזה מרנין", אומר קייזלר בהתרגשות. "לתזמון שבין יום השואה ליום הזיכרון יש משמעות מיוחדת בתקופה הזו, מה גם שאנחנו כבר שנתיים וחצי במלחמה מדממת שדרכה התגלו גיבורות וגיבורים. אנחנו בעצם אפשרנו לחלק מהקולות והזיכרונות להישמע ועל זה נאמר לתפארת מדינת ישראל. אתה שומע את הסיפורים, רואה את הלחלוחית בעיניהם של התושבים ומבין שאי אפשר להישאר אדיש לזה".

כמה חשיבות הייתה לשמוע את הסיפורים האישיים מעבר לעמידה המסורתית בצפירה?
"חשיבות גדולה מאוד. יום הזיכרון הוא עוגן בזהות הלאומית, בעבר ניהלתי שנים רבות את מחלקת האירועים בעירייה והפקתי את הטקסים הממלכתיים שיש להם חשיבות עליונה כמובן, ויחד עם זאת הוכח הצורך במרחב קהילתי פתוח, נגיש ומחבר, המאפשר מפגש בלתי אמצעי עם המשפחות השכולות וסיפורי הגבורה של יקיריהן. מאהל הזיכרון והגבורה עונה בדיוק על הצורך הזה ומאפשר לייצר חוויה ערכית-חינוכית בין זיכרון, תקוה וקהילה. ברמה האישית אני יכול לומר לך ששנים רבות לא פספסתי טקס זיכרון, אבל השנה הצורך ללכת ולהשתתף פחת. זה אולי נשמע נורא, אבל המיזם היה חוויה מטלטלת עבורי וזיכרון חי ובלתי אמצעי הרבה יותר מהטקסים. כשלטיסיה לאור, אישה שכולה מסרים, באה לתלמידים ואומרת להם שהם העתיד של מדינת ישראל, זה פשוט מצמרר" – אינה עוסקת בשכול האישי אלא מעבירה מסרים לדור העתיד
שילוב של צחוק ובכי.

משה קייזלר משמש כמנכ"ל העמותה משנת 2005 וכאמור, כמי שהופקד בעבר על מחלקת האירועים העירונית, כבר הפיק אירוע או שניים בחייו. "ההפקה הזו לוותה בהרבה קשיים, אבל כשמשהו הולך קשה מקובל עלי לגמרי שהוא גם הולך טוב", הוא מספר על התהליך. "היו לא מעט ויכוחים ומחלוקות בין השותפים לגבי מיקום המיזם, כאשר חלק משכו לפיאנו, חלק למבנה סגור אבל מבחינתי הזרימה הטובה ביותר הייתה למרכז העיר תוך ויתור על אזור הנוחות".

עוד הוסיף כי "גם כשהחלטנו על המדרחוב המקום הטבעי היה באזור המערבי בו היתה ממוקמת במה מוצללת אולם בבוקר האירוע החלו בהריסת הבניינים המסוכנים שנפגעו באירוע פיצוץ הגז לפני כ-15 שנה, והבנתי שלא ניתן יהיה להפעיל שם את המאהל. תוך זמן קצר מצאנו מקום חלופי במרכז המדרחוב, בו עוברים אלפי אנשים מדי יום וכולם נעצרו במאהל. לא ראיתי אחד שעבר במקום ולא נעצר לרגע להביט בסטיקרים, שכל אחד מהם הוא צוואה בפני עצמה. גם יושבי המסעדות הסמוכות הקשיבו לסיפורים ובקיצור – אף אחד לא נשאר אדיש למתרחש. זה היה פשוט מדהים ואין לי ספק שנקיים את המיזם הזה בנתניה גם בשנה הבאה". חשוב לי להודות לראש העיר אבי סלמה, שנרתם, התחבר באופן מרגש במיוחד למרכז העיר ונשא דברים מדהימים. אנחנו מכירים ראשי ערים שהולכים רק למקומות הומי אדם, אבל היה לו חשוב מאוד כערך לדרך לתמוך במיזם ולהשתתף.

מסר לסיום?
"בטקסים ממלכתיים הכל נעשה בדום מתוח, אסור לזוז וחשוב שהכל יתקתק כמו שעון. לעומת זאת, במיזם "אהל הזיכרון והגבורה" היה שילוב מרגש של צחוק ובכי באווירה משפחתית-קהילתית דבר שקל להתחבר אליו גם כשהעיסוק הוא בשכול,