סוד הקסם של שף פקטורי: הכירו את בית הספר השיקומי-טיפולי בנתניה

אבי דוד וטליה הלמן חברו לפעילות משותפת בבית ספר 'רגיל' לקונדיטוריה, אבל אז הגיע הטוויסט: הקורסים חוללו פלאים בילדים על הרצף האוטיסטי, והשלב הבא היה קליטתם של חיילים שנפצעו במלחמת 'חרבות ברזל'. בראיון משותף מספרים השניים איך חייל שאיבד חלק מאצבעותיו מצליח לרדד בצק, משתפים בתגובות המרגשות, יוצאים בקמפיין נרחב לגיוס המונים וחולמים להקים רשת של בתי ספר שתיתן מענה גם עבור אלה שידם אינה משגת

הצופה מן הצד יתקשה לזהות במבט ראשון את טיב החיבור בין אבי דוד (73) וטליה הלמן (25) שמובילים ביד רמה מיזם ראשון מסוגו וייחודי מאין כמוהו – 'שף פקטורי' - בית ספר שיקומי-טיפולי לקונדיטוריה בנתניה. אלא ששיחה קולחת המלווה לא פעם בנימת התרגשות שאין שנייה לה בגוון קולם, מבהירה היטב שהם במקום הנכון.

הכל החל כשדוד, שף במקצועו שעסק שנים רבות באבטחת איכות במפעלי מזון, הגשים חלום ישן ופתח לפני כשלוש שנים בית ספר מקצועי לקונדיטוריה ברחוב גיבורי ישראל 34, נתניה. במהלך החופש הגדול התקיימה קייטנה לקהל הרחב, אליה הגיעו בין השאר ילדים על הרצף האוטיסטי. דוד, שגם נכדתו בת ה-4 על הרצף, זיהה אותם מיד וגמר אומר בליבו להפוך את בית הספר לטיפולי עבור ילדים, נוער ובוגרים עם צרכים מיוחדים.
הלמן, שלמדה קונדיטוריה תוך כדי השירות הצבאי, עבדה בקונדיטוריות ומסעדות ובעלת ותק של שבע שנים בתחום, חיפשה את היעד הבא שלה. "הגעתי לפגישה עם אבי וראיתי שיש בית ספר לקונדיטוריה מתחת לאף שלי", היא אומרת. "הוא סיפר לי על הרעיון להפוך את בית הספר לטיפולי, הצטרפתי לשיעורים וככה התחלנו להרים את הפרויקט המדהים הזה כנגד כל הסיכויים".

"זה קרה בפתאומיות, לא משהו שאתה חושב עליו", מצטרף דוד. "מהביקור הראשון הבנו שמדובר בילדים על הרצף, וברגע שקיבלנו את אישור ההורים לקח חצי שנה עד הפכנו את בית הספר כולו לטיפולי וללא מטרת רווח".

"נתנו לילדים מקום לאפות עוגות, ופתאום ילדים שאמרו שהם לא יודעים קרוא וכתוב, הצליחו לעשות את זה כשהכינו עוגה. ההורים היו פשוט בשוק", מוסיפה הלמן. "אבי זכה למחמאות והבין שיש כוח בעולם הקונדיטוריה. למדנו שעצם זה שילד יוצא עם תוצר מרשים, כמו עוגת טארט, מעלה לו מאוד את הביטחון ומחזק את תחושת המסוגלות שמתפתחת מחדש, עם שיפור תפקודי ורגשי. הם מגלים כוחות שלא ידעו עליהם".

ביקור בשיבא

עבור דוד והלמן, שהעשייה למען האחר בוערת בעצמותיהם, לא היה מדובר בסוף פסוק. במהלך מלחמת 'חרבות ברזל' הגיע דוד לבית החולים שיבא בתל השומר על מנת לבקר בן של חבר שנפצע במלחמה. "ראיתי את המראות הקשים, הבנתי שאנשים אפילו לא מבינים מה המלחמה הזו עשתה ובאותו רגע החלטתי לשלב את החיילים הפצועים בבית הספר על ידי אפייה וקונדיטוריה", הוא מספר.
ספק אם באותם רגעים גם הם האמינו עד כמה היוזמה הזו תצבור תאוצה בשנה וחצי האחרונות. הלמן יצרה קשר עם מחלקות השיקום בבתי החולים שיבא בתל השומר ובילינסון בפתח תקוה, וחיילים שנפצעו במלחמת 'חרבות ברזל' החלו להיקלט בבית הספר 'שף פקטורי'. לפני כחודשיים הוקמה רשמית עמותה הנושאת את שם בית הספר, הכולל סדנאות וקורסים מדי יום בליווי מקצועי של שפים ומטפלות בריפוי בעיסוק, כאשר היעד הבא הוא שילוב של פיזיותרפיסט שיסייע לחיילים הפצועים לדייק את העבודה עוד יותר.
כמו כן, ישנה קבוצת וואטסאפ ייעודית לבית הספר הכוללת כ-100 חיילים, בהם שורדי שבי, המגיעים לסדנאות חד פעמיות. 35 מהם יסיימו בתחילת ספטמבר קורס קונדיטוריה שיקומית וייקחו חלק בטקס קבלת תעודות מרגש. תוכנית הלימודים כוללת בין השאר מפגשים בנושא שמרים מתוקים, אפייה לשבת, בצק רבוך וקינוחי מסעדות. בין הסטודנטים ישנם כאלה המתגוררים בירושלים ובאר שבע, ולאחרונה אף נפתחה סדנה לאימהות של חיילים פצועים ולאימהות שכולות.

קרן, הנמנית עם כוחות הביטחון, נפצעה במלחמה ולקחה חלק בקורס. "רציתי לשתף ולהגיד תודה ענקית לשף פקטורי על סדנאות הקונדיטוריה השיקומית שעזרו לי כל כך בדרך ההתמודדות עם פוסט-טראומה בעקבות 'חרבות ברזל' ", שיתפה בתחושותיה. "לא תמיד קל למצוא מקום שמבין באמת מה עובר עלינו, אבל אצלכם מצאתי חום, הכלה, שקט ובעיקר תחושת שייכות. הסדנאות נתנו לי רגעים של רוגע, יצירה ושמחה אמיתית – דברים שכל כך לא מובנים מאליהם בתקופה הזו".

עוד הוסיפה קרן: "תודה מיוחדת לטל המהממת, מדריכה רגישה, מקצועית ומלאת לב, שידעה בדיוק איך לגשת, להקשיב ולתמוך – עם חיוך ענק ואהבה למקצוע ולאנשים. גם זה לא מובן מאליו, שהכול ניתן לנו ללא עלות, רק מתוך רצון לעזור ולחזק. אז תודה מכל הלב – לי ולחבריי זה עשה (ועדיין עושה) שינוי אמיתי. המשיכו בעשייה המדהימה שלכם, היא פשוט מצילה נפש".

"לא אשכח מקרה שאחד החיילים הכין עוגת שמרים וגלגל אותה", משחזרת הלמן. "זה מישהו עם שתי אצבעות ביד שאמר לי שבחיים לא יצליח לעשות את זה. ההצלחה גרמה לו להגיע הביתה ולהתמודד עם שטיפת כלים, עוד דבר שחשב שיהיה בלתי אפשרי עבורו – וגם בזה הוא הצליח. הוא אמר לי שאם לא היה מנסה בשיעור, גם לא היה מנסה בבית. פתאום הוא קיבל אומץ לעשות גם דברים בסיסיים וזה מרגש מאוד".
"אני, טליה וגם אשתי שמלווה אותנו, יוצאים אחרי כל פעילות עם דמעות", מסכם דוד. "תחשוב על חיילים בלי אצבעות שמרדדים בצק, איזה מאמץ הם משקיעים. הסיפוק שלי הוא שיוצאים מפה עם חיוך".
בחודש הבא יעלה בית הספר מדרגה נוספת, עם קבלתם של בוגרים מכפר עידוד, המהווה 'בית לחיים' עבור אנשים עם קשיי למידה, תפקוד והסתגלות על רקע נזק מוחי. יש לציין כי דיירי הכפר נהנים ממעטפת מקצועית המספקת ליווי, פיקוח, טיפול ושיקום, והחיים בכפר מעודדים כל דייר באופן אישי לקדם ולמצות את יכולותיו התפקודיות ולספק לו תחושה של ביטחון, הגנה וכבוד לחירותו ופרטיותו.

התמכרות מהלב

אבי דוד מתגורר ברמת פולג, נתנייתי כבר שלושה עשורים. נשוי לליזה, אב לארבעה וסב לשבעה. טליה הלמן מתגורר בשכונת גבעת האירוסים בעיר. שניהם מודים כי חרף האהבה הגדולה והעשייה הענפה, העבודה בעמותה היא רובה ככולה על בסיס התנדבותי, וללא סיוע כלכלי חיצוני הם לא יוכלו להמשיך לתפעל אותה לאורך זמן. זו הסיבה שהם יוצאים בקרוב בקמפיין גיוס המונים רחב היקף.
יש לציין כי בניגוד לילדים על הרצף, שהוריהם מקבלים החזר מקופות החולים משום שמדובר בטיפול, המדינה לא מכירה בטיפול בחיילים הפצועים בהקשר של בית הספר לקונדיטוריה, מה שמקשה על ההתנהלות השוטפת.

"אנחנו עושים מעל ומעבר, אבל בהחלט זקוקים לעזרה. אנחנו בשיח עם העירייה ומקווים מאוד לזכות לתמיכה. בין השאר שוחחתי עם טלי מולנר, אדיר בנימיני ושירי חגואל סיידון, שהביעו נכונות לתת תקציב להסעות עבור דיירי כפר עידוד ולעזור לנו גם בהמשך הדרך", משתף דוד.

עוד הוסיף כי "היועץ המשפטי שלנו מוכן לתת לנו מבנה של 400 מ' בבעלותו ללא שכירות. אנחנו רוצים להקים שם ארבע כיתות נגישות, וככל הנראה נטפל בחיילים רבים הסובלים מפוסט טראומה בשיתוף הוועד למען החייל. להערכתי, כדי להקים דבר כזה נזדקק לפחות לסכום של חצי מיליון שקלים".

"אנחנו תמיד אומרים לכולם שהדלת פתוחה לקורסים שלנו והשאיפה היא לתת לכולם את המרחב ליצור, להתנתק ולהשתקם", מוסיפה הלמן. "אנחנו לא לוקחים כסף מהחיילים הפצועים. שנינו התמכרנו לפעילות עם הילדים והחיילים ועושים אותה נטו מהלב. הילדים משלמים סכום גבוה יחסית לשיעור, אבל השאיפה היא להשיג מימון משמעותי באמצעות קמפיין גיוס המונים ולקיים את הפעילות במחיר שווה לכל כיס, כך שהעמותה תסבסד את העלות כדי שכולם, ללא יוצא מן הכלל, יוכלו ליהנות מהטיפול המשמעותי שלנו. מה שקורה בכיתה הוא הדבר הכי מספק שיש עבורי".

לסיום, מה החזון שלכם?
הלמן: "אני מאמינה שקונדיטוריה היא לא רק בחזקת טיפול, אלא אפילו טיפול יוקרתי. זה מחזק את הילדים, הם עובדים בזוגות ובקבוצות, מחזקים את המוטוריקה ואת הקשרים החברתיים ובנוסף יכולים לצאת עם מקצוע לחיים. ההורים אומרים שהם לא רוצים ללכת לשום מסגרת אחרת, רק אלינו, וזה מרגש אותי מאוד. החלום שלי הוא לפתוח להם בעתיד קונדיטוריה קטנה, ובהמשך גם לנסות לקלוט ולסייע לנוער בסיכון".
דוד: "החזון שלי שבעוד עשר שנים יהיו לנו כ-25 בתי ספר בארץ שייתנו מענה לכל הפעילויות של הילדים והציבור עם צרכים מיוחדים, כמו גם סיוע וטיפול נרחב לחיילים בשיקום. יחד אנחנו בונים חיים חדשים – דרך קונדיטוריה".

לתרומות וסיוע להמשך פעילות בית הספר השיקומי-טיפולי לקונדיטוריה:
עמותת שף פקטורי, בנק לאומי סניף 865, מספר חשבון: 37420/41