לב אחד, שתי קהילות: בטשרניחובסקי הנציחו, נגעו, וחיברו לבבות

טקס לזכרו של דולב אמויאל הי"ד, יצירה בעקבות מלחמת "חרבות ברזל" וטורניר זיכרון עם תלמידים ממג'דל שמס – הכל בערב אחד של משמעות, זיכרון ותקווה 

בימים בהם החברה הישראלית מלקקת פצעים ומנסה לאחות שברים, הגיעו תלמידי תיכון טשרניחובסקי בנתניה לרגע נדיר של חיבור, זיכרון ותקווה. בטקס מרגש שנערך בבית הספר בשבוע שעבר, הצליחו חינוך, ספורט ואמנות להפוך לכלים להנצחה, הידברות ואיחוי לבבות – בין קהילות, מגזרים ודורות.

האירוע, שנולד מתוך יוזמה חינוכית של המורות כרמית דוידסון וענת פרקש, נפתח בטקס לזכרו של דולב אמויאל הי"ד, בוגר בית הספר שנפל במלחמת "חרבות ברזל". במרכז הטקס – נטיעת עץ לזכרו והקרנת סרט מרגש שצולם על ידי תלמידי מגמת ניו-מדיה, במסגרת פרויקט לאומי בשם "אח שלי בלב", אשר חשף את סיפורו של דולב ואת דמותו האהובה.

לאחר מכן, נחשפו התלמידים ליצירות אמנות אישיות של חבריהם ממגמת האמנות – יצירות שנוצרו מתוך החוויות, הכאב וההשראה מהחודשים הקשים של המלחמה.

נקודת השיא  – טורניר עם תלמידי מג'דל שמס

בנות משתי הקבוצות שיחקו בכדור-רשת, הבנים בקט-רגל – אך במהרה הפך המגרש לא רק לשדה ספורטיבי אלא לזירה של קירוב לבבות. המפגש נערך לזכרם של 12 הילדים שנהרגו באסון הטיל בכפר מג'דל שמס – אסון טרגי שהכה את הקהילה המקומית והשאיר חור בלב של כולנו.

את המשלחת מהצפון הוביל מר תורכי אבו סאלח, מנהל התיכון הדרוזי, יחד עם צוות מורים מסור ותלמידים נרגשים. האולם כולו הוקדש לערכי השותפות, ההכרה ההדדית והכאב המשותף.

עלה לדבר אימן פחר אל דין, אביה של עלמה ז"ל – אחת מהילדות שנספו באסון. "לא נוכל להשיב את עלמה", אמר בעיניים דומעות, "אבל אנחנו יכולים לבחור בחיים, בידידות, באחריות הדדית".

במהלך היום הרצו התלמידים בפני ד"ר רמזי חלבי, בכיר בעדה הדרוזית, שסיפר על ההיסטוריה המשותפת של העדה והחברה הישראלית, ועל השותפות רבת השנים שמחזיקה מול כל הסערות.

סמדר דביר, מנהלת בית הספר, חתמה את האירוע באמירה מרגשת: "טורניר הידידות שאנו מקיימים היום איננו רק אירוע ספורטיבי – הוא מפגש של לבבות, של תרבויות ושל ערכים. הוא מהווה סמל חזק לשותפות רבת השנים בין העדה הדרוזית לעם היהודי – שותפות שנבנתה מדור לדור, ברוח ובדם."