אוסטאופורוזיס: המחלה השקטה שכדאי להכיר לפני שהיא מתפרצת

העצם היא לא רקמה קפואה - היא חיה ומתחדשת כל הזמן, בתהליך מתמיד של פירוק ובנייה מחדש. עד סביבות גיל 30 קצב הבנייה עולה על קצב הפירוק, ומסת העצם הולכת וגדלה. משם ואילך התהליך מתאזן, אבל בשלב מסוים - ואצל נשים, בעיקר סביב גיל המעבר - המאזן הזה מתהפך לטובת הפירוק

*תוכן שיווקי 

כשזה קורה באופן משמעותי, צפיפות המינרלים בעצם יורדת, העצם הופכת נקבובית ושברירית יותר, וזהו בדיוק המצב שנקרא אוסטאופורוזיס. יש גם מצב ביניים מתון יותר שנקרא אוסטאופניה - לא אוסטאופורוזיס מלא, אבל איתות ברור לתשומת לב.

הסיבה שגיל המעבר הוא נקודת מפנה כל כך משמעותית לבריאות העצם היא האסטרוגן. ההורמון הזה ממלא תפקיד מרכזי בשמירה על האיזון בין תאים הבונים עצם לתאים המפרקים אותה, וכשרמותיו צונחות בגיל המעבר, קצב פירוק העצם מואץ בחדות. המספרים כאן משמעותיים: בעשור הראשון שאחרי המנופאוזה נשים עלולות לאבד עד כ-20% ממסת העצם שלהן, בעיקר בעמוד השדרה ובצוואר הירך - שני האזורים הרגישים ביותר לשברים. קצב האיבוד הוא המהיר ביותר בשנים הראשונות שאחרי הווסת האחרונה, ומתמתן בהמשך.

מה שהופך את אוסטאופורוזיס למסוכנת במיוחד הוא שהיא כמעט ואינה מרגישה. לרוב אין כאב, אין תסמין מוקדם, ואין שום דבר שמתריע מראש - עד לרגע שבו מתרחש שבר, לפעמים כתוצאה מחבלה קלה יחסית שבעבר לא הייתה גורמת נזק. בשלבים מתקדמים יותר, כשכבר אירעו שברי דחיסה בחוליות עמוד השדרה, עשויים להופיע סימנים כמו ירידה בגובה, כיפוף בגב העליון וכאבי גב כרוניים. בדיוק בגלל האופי השקט הזה, ה"אבחון" הכי אמין הוא לא תסמין אלא בדיקה: DEXA (או DXA), סריקה פשוטה, מהירה ולא כואבת שמודדת את צפיפות המינרלים בעצם, בדרך כלל בעמוד השדרה התחתון ובצוואר הירך. התוצאה מוצגת כ-T-score שמשווה את צפיפות העצם שלך לזו של אישה צעירה ובריאה: ציון נמוך מ-2.5- מעיד על אוסטאופורוזיס, וציון שבין 1- ל-2.5- מעיד על אוסטאופניה.

לא כל הנשים נמצאות באותה רמת סיכון. בין גורמי הסיכון המרכזיים: מנופאוזה מוקדמת (לפני גיל 45) או כריתת שחלות, היסטוריה משפחתית של אוסטאופורוזיס או שברים, מבנה גוף דק וגרמי ומשקל גוף נמוך, תזונה דלה בסידן ובוויטמין D לאורך שנים, אורח חיים יושבני ללא פעילות גופנית נושאת משקל, עישון וצריכת אלכוהול מופרזת, שימוש ממושך בתרופות מסוימות כמו סטרואידים, ומחלות כרוניות שמשפיעות על ספיגת מינרלים. מומלץ לבצע בדיקת צפיפות עצם לכל הנשים מגיל 65, ומוקדם יותר למי שיש להן גורמי סיכון נוספים.

החדשות הטובות הן שאוסטאופורוזיס רחוקה מלהיות גזירת גורל. קו הטיפול הראשון כולל שינויי אורח חיים פשוטים אך אפקטיביים: תזונה עשירה בסידן (מוצרי חלב, טחינה, סרדינים, שקדים, ירקות עליים), רמות מספקות של ויטמין D, ופעילות גופנית נושאת משקל — הליכה מהירה, ריקוד, אימוני התנגדות. הפסקת עישון וצמצום צריכת אלכוהול תורמים גם הם. לנשים עם אוסטאופורוזיס מאובחנת או סיכון גבוה לשברים קיימים גם טיפולים תרופתיים: טיפול הורמונלי חלופי (HRT) יכול לסייע בהאטת קצב איבוד העצם, לצד קבוצות תרופות ייעודיות כמו ביספוספונטים שפועלות ישירות על תהליך הפירוק. הבחירה בין האפשרויות תלויה בחומרת המצב, בגורמי הסיכון האישיים ובתמונה הבריאותית הכללית - ולכן זו החלטה שנכון לקבל בהתייעצות עם רופא/ת נשים ולא לבד.

מעבר לטיפול, יש גם מה לעשות מבחינת מניעת נפילות בבית: תאורה טובה, הסרת שטיחים מחליקים, אחיזות בשירותים ובמקלחת - כי מרבית השברים באוסטאופורוזיס נגרמים דווקא מנפילות פשוטות, לא מתאונות דרמטיות.
בשורה התחתונה: אוסטאופורוזיס היא תופעה שכיחה מאוד בגיל המעבר, אבל היא לא בלתי נמנעת ולא בלתי ניתנת לניהול. מכיוון שהיא כמעט ואינה מורגשת, בדיקת צפיפות עצם היא הדרך הטובה ביותר לתפוס אותה מוקדם - הרבה לפני שמתרחש שבר - ולפעול בהתאם יחד עם גורם רפואי מוסמך.
המידע במאמר זה הוא כללי בלבד ואינו מחליף ייעוץ, אבחון או טיפול רפואי אישי.
את המאמר כתב ד"ר גיא גוטמן, רופא נשים.

**תוכן שיווקי