615 ימים לשבי | נתניה לא שוכחת צילום: זיו אורן

באירוע מרגש ונוגע ללב בהובלת משפחתו של איתי חן, השתתפו תושבים, פעילים ונבחרי ציבור; "זו אכפתיות מפוארת – אסור להרים ידיים"

אמש (חמישי), מול קניון עיר ימים בנתניה, התכנסו מאות מתושבי העיר והסביבה בעצרת מרגשת לציון 615 ימים לשבי 53 חיילים ואזרחים מיום מתקפת ה-7 באוקטובר. העצרת נועדה להביע סולידריות עם המשפחות ולהזכיר – הציבור לא שוכח.

האירוע לֻווה בשירה מרגשת של המוזיקאי עמירן דביר בביצוע חי לשיר "אנא בכח" ושיר תפילה של עפרה חזה ובנאומים של חגית חן, אימו של החטוף סמ"ר איתי חן
בין הנוכחים: הסופרת וח"כית לשעבר אמילי מואטי, הפעילה במטה משפחות החטופים, חברי מועצת העיר דודו סלמה ו־ג׳וליאנה בן אברהם, ומשפחתו של סמ"ר איתי חן, תושב נתניה בן 21 שנחטף מעוטף עזה בבוקר אותו יום מר.

בדבריה, אמרה מואטי: "איתי - לפני 21 שנים נולדת כאן בעיר הזאת. אור גדול וחשוב בחיים של ההורים שלך רובי וחגית. מהשבעה באוקטובר ההורים של איתי לא נחים לרגע. הם בכל מקום. הם מתרוצצים, הם עושים ימים כלילות כדי להחזיר את איתי הביתה, כדי להחזיר קצת שקט ללב הפצוע והדואב שלהם ושלנו".
מואטי הודתה למשזתפים "זה כל כך עוצמתי ורגיש להיות כאן, לתמוך במשפחה כי לכולם אכפת. הלב שלי יוצא להודיה והוקרה על זה שאתם כאן, על זה שאתם לא נחים, נלחמים, עוטפים את המשפחה בכל הצרכים שלהם. זו אכפתיות מפוארת. אני מבקשת -אל תרימו ידיים - היום הזה יקרה. הם ישובו. אנחנו יודעים שיש דרך אחת לשחרר את החטופים. משא ומתן יחזיר את החטופים שלנו הביתה וירפא את הלבבות שלנו"

חגית חן, אמו של איתי, דיברה על רכבת ההרים הרגשית שבה חיה המשפחה מאז אותו יום: "אנחנו אחרי יום מאוד מטלטל. כל פעם כשמחזירים חטוף זה מטלטל ובכל פעם שמתחילות שמועות עובר לי בראש - אולי זה איתי? זו רכבת הרים רגשית - עד שמתבררים השמות. אתמול החזירו את יאיר יעקב ויש חטוף נוסף שהחזירו והמשפחה עדין לא מאשרת לפרסם את שמו"

חגית סיפרה על יאיר יעקב  "נרצח ונחטף מקיבוץ ניר עוז בבוקר השביעי באוקטובר. בניו הצעירים אור ויגיל נחטפו אף הם ושבו בעסקה לאחר 52 ימים. בת זוגו מירב טל שבה בעסקת החטופים לאחר 53 ימים בשבי. יאיר היה בן 59 במותו, עבד במוסך של קיבוץ עלומים. איש צנוע, אוהב משפחה ומחובר לאדמה".

במהלך העצרת הוקראו שמות החטופים המוחזקים בעזה, ואחיו הצעיר של איתי, אלון, הקריא תפילה מרגשת לשובם. העצרת ננעלה בשירת התקווה.