עשרות זוגות עיניים פונות לעברם. מבטים חוששים, חשדניים ומלאי סקרנות. האם האיום אכן יתממש? האם זו תחילתה של הפיכה בשלטון מצרים? הם עדיין לא התאוששו מההלם – בני העבדים כבר לא אילמים

פרשת השבוע

 פרשת וארא

הפה נפתח ואתו דרישות חדשות ומפתיעות. המילים "שלח את עמי ויעבדוני" היו יכולות להיחשב לבדיחה אלמלא בלע מטה אהרון את מטות המכשפים והמחיש את האיום. אמנם במצרים זו לא בעיה להפוך מקל לנחש. לומדים את זה ביסודי, זה אפילו לא חלק מבחינות הבגרות. אבל להפוך את הנחש למקל ואז לגרום לו לבלוע את המטות... זה כבר עניין אחר.

ומעבר לנהר, עומד משה להפוך את חיי המותרות של המצרים לחיי סבל. זהו הרגע לו המתינו דורות על גבי דורות. "ובכל אלוהי מצרים אעשה שפטים" ההבטחה עומדת להתממש. ומשה הוא הזוכה להיות השליח והנציג להושיע את ישראל. הוא כבר יודע מה התכנית, להטות את המטה לעבר הנהר. מכה קטנה על היאור והגלגל מתהפך. נגיעה קטנה במים, הכל יהפוך לדם והנקמה תתחיל להופיע במלא הדרה. המצרים יצמאו למים, הכספים הרבים שישלמו ליהודים בתמורה לכוס מים... ותחושת הגאולה הקרובה מתמיד.
המטה ביד, הנהר סמוך אליו וכל מכובדי מצרים עומדים ומחכים לבאות. אבל אז הוא מפליג עשרות שנים אחורה, כתינוק בן 3 חודשים. אמו מורידה אותו בדמעות לנהר. משיקה את התיבה הקטנה ובליבה נישאת תפילה. "אבא שבשמיים תשמור לי על הילד". התפילה עולה ומתקבלת, וההוראה יוצאת למי הנהר. "שימרו על הנער, שאו אותו לחופי מבטחים!" ההנחיה מתבצעת על הצד הטוב ביותר. והמים הופכים לשליחים נאמנים השומרים על ציווי בורא עולמים. נשאו על כפם את התיבה אל הבית בו גדל, לידי בת המלך שהפכה לאמו המאמצת.

ועכשיו לאחר שנים, יש להשיב רעה תחת טובה ולהכות את מי הנהר ששמרו עליו. במהלך ההיסטוריה עמדו רבים בפני פרשת דרכים דומה. והחליטו שלפעמים אין מנוס ואין ברירה אלא לכפור בטובה. ובמיוחד למים הדוממים, שלא מרגישים ולא מגיבים. אבל לא כך אצל הרועה הנאמן, שנבחר על ידי הקב"ה לאחר שראה את היחס והאכפתיות לכבש הקטן. זה לא רק עניין של בן אדם לחברו. "הכרת הטוב" זו תכונה אישית, של מנהיג שנמדד בדברים הקטנים. ייתכן... ואולי בדורות אחרים, משפיעי ההיסטוריה יעשו שיקולים שונים. שיקולי אגו, כבוד, גבורה ותהילה. סיקורים חיוביים ושלא יהיה ספק מי אמר את המילה האחרונה. אולי יהיו כאלה שכדי להתקדם עוד שלב, ידרכו על האחר ולא ייקחו בחשבון נזקים שעשו.

ההחלטה מתקבלת "אהרון, אחי... קח את המטה ותכה אתה את המים". כפיות טובה, זה לא קיים בלקסיקון. למרות שהמנהיגות נראית כעומדת במבחן, וזה הזמן המתאים ביותר להוכיח את עצמי. נשאיר את האגו בצד ואתן הכבוד למישהו אחר. ככה זה כשמאמינים שיש מי שמשפיל ומרים. הוא יחליט מי ינהיג ומי יוביל. כשזו ההבנה והידיעה העמוקה, אין אף סיבה שתצדיק כפיות טובה.

אמר אל אהרן. לפי שהגין היאור על משה כשנשלך לתוכו, לפיכך לא לקה על ידו לא בדם ולא בצפרדעים, ולקה על ידי אהרן:
אָמַר רַבִּי תַּנְחוּם: אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, הַמַּיִם שֶׁשְּׁמָרוּךָ בְּשָׁעָה שֶׁהֻשְׁלַכְתָּ לַיְאוֹר, וְעָפָר שֶׁהֵגֵן עָלֶיךָ כְּשֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַמִּצְרִי, אֵינוֹ דִּין שֶׁיִּלְקוּ עַל יָדֶיךָ.

שבת שלום ומבורך

בלוגים, דעות, נתניה נט