שמונים שנה לפרהוד

בחג השבועות 1941, ב - 1-2 ביוני התנהלו פרעות ביהודי בגדד שבעיראק

אוסף עתניאל מרגלית, ארכיון התמונות, יד יצחק בן צבי

פרהוד הינה מילה כורדית עתיקה המורכבת משתי מילים: פיר שמובנו פחד ואימה, והוד שפירושו ברוטליות כלפי נשלטים. לאחר שנים של רווחה כלכלית, מעמדית וחברתית, חוותה הקהילה היהודית פחד, אימה וחרדה משכניהם הערבים.

מעט היסטוריה

בתקופת שלטונו של המלך פייסל הראשון 1920 – 1933 מצבם של היהודים היה טוב מאד והם חיו בקרב הערבים כשווים להם. המלך האמין בהפרדת הדת מהמדינה באומרו "הדת לאלוהים והמולדת לכל". עם מותו של המלך פייסל ועליית בנו התערער השקט בעיראק. עליית הנאציזם בגרמניה החמירה את מצבם של היהודים והשנאה להם חלחלה בקרב החברה הערבית. המוני העניים והנדכאים בקרב החברה הערבית היטיבו לנצל את מצבם מול היהודים והחלו לפרוע בהם ולשדוד את רכושם.
הפרעות נמשכו שלושה ימים ובמסגרתן נרצחו כ-179 יהודים ומעל אלפיים נפצעו. האירועים שימשו כגורם מאיץ לצמיחתה של המחתרת הציונית בעיראק ולתהליך, שבסופו של דבר הביא לעליית יהודי עיראק לארץ ישראל במבצע "עזרא ונחמיה", עשור לאחר מכן.

הפרהוד ומשפחתי

על הפרהוד שמעתי בפעם הראשונה לפני כשבע שנים בלבד. הנני בת לאם ממוצא עיראקי ואב פולני ניצול שואה. מכיוון שכל משפחתו של אבי נספתה בשואה, הייתה זו משפחתה של אמי שאתה חגגנו את כל החגים, בילינו עם בני ובנות המשפחה בשבתות והמושג דודים וסבתא באו ממשפחה זו בלבד. גדלתי על האוכל העיראקי, על משחקי השש בש ועל הזמירות סביב שולחן הפסח וראש השנה. ולמרות זאת, אף פעם לא דובר על יד שולחן האוכל או בשיחות החולין על הפרהוד.

סיפורם של תמר ואברהם חורי

לפני כשבע שנים כתבתי ספר ביוגרפי על הוריו של אילן בן חורין (חורי) הגר בנתניה והמחזיק בחנות "דלקוב" בפולג.
אביו אברהם עלה לארץ מיד אחרי המאורעות והתגייס לבריגדה, ותמר אשתו, הגיעה בשנות החמישים לארץ עם משפחתה. נפגשתי עמם בביתם ברמת גן.

אברהם:

"הפרהוד השפיע על כל המשפחה שלנו. הבנתי שאין לי יותר מה לעשות בבגדד ולכן החלטתי לברוח ולהגיע לארץ ישראל. בעיראק נחשבו היהודים לאזרחים מסוג א'. הם היו סוחרים, עשירים ובעלי צווארון לבן. ילדיהם היו משכילים. לעומתם הערבים עבדו במיוחד בחקלאות ובבניין ונחשבו לסוג ב’.

עם תחילת “הפרהוד”, כששמענו שהערבים מגיעים, החלטנו שאנחנו נלחמים בהם ולא מפקירים את הבתים שלנו. התחמשנו בבקבוקים ובאבנים ועלינו לגג. באותו זמן יחייא, השומר המוסלמי, הסתגר בביתו ולא יצא ממנו. אינני יודע מדוע הערבים לא נכנסו לתוך הבתים שלנו, האם זה היה בזכותו של יחייא או מכיוון שהם שמעו על התחמשותנו וחששו מאיתנו? כנראה ששתי הסיבות נכונות". בשכונה שלנו גר בחור צעיר שלמד רפואה. הוא היה משכיל ונעים הליכות. חיכה לו עתיד מפואר של עשייה. בלילה הראשון של הפרעות הוא נרצח על ידי ההמון המתלהם. הבטתי בו ושאלתי עצמי מה הטעם להישאר, לחיות וללמוד במקום זה? אירוע זה וחוסר הביטחון בעתיד גרמו לי לעזוב את משפחתי, את חברי ואת כל מה שהכרתי ולעלות לארץ ישראל.

השוד בביתה של עזיזה

אברהם נזכר בסיפור אודות עזיזה, קרובת המשפחה של אמו. במהלך שלושת ימי הפרעות התחבאה הדודה בביתם של שכניה הערבים שסיפרו לה על השוד הגדול אותו עורכים הערבים. עזיזה, שהחביאה תכשיטים מתחת לקרשים שהיו בביתה, חששה לתכשיטיה והחלה לחקור את שכניה האם הפורעים לקחו גם קרשים? מכיוון שהיא חזרה על שאלתה פעמים רבות חשדו שכניה שהיא החביאה משהו מתחת לרצפת בית. כשהיא חזרה לביתה התכשיטים לא היו בנמצא.

תמר

"בזמן הפרעות הייתי בת 12. באותו יום הלכתי לבקר את אחותי סעידה ואת בתה והאירועים תפסו אותי בביתן. באותו יום מזג האוויר היה חם ואני שיחקתי עם אחייניתי קטי במרתף הקריר. כשהפורעים החלו לשבור את דלת הכניסה ולפרוץ לבית כל המשפחה עלתה לגג ורק אני נשארתי למטה כי לא שמעתי דבר.
אחותי רצתה לרדת ולעזור לקטי ולי לעלות אך בעלה התנגד כי חשש שיפגעו בה והיא לא תספיק לעלות בחזרה לגג. קרה נס והפורעים התעכבו בפתיחת הדלת. אחותי מיהרה לברוח מבעלה ורצה להציל את בתה ואותי. מהגג עברנו לשכנים הערבים שהיו חברים שלנו ושהינו שם כל הלילה. איננו היחידים שהשכנים הערבים הצילו אותם".

לא מדברים על הפרהוד

"מדוע לא דיברתם בבית על הפרהוד"? שאלתי את דודי ודודתי באחד הביקורים שלי בביתם. תשובה מספקת לא קיבלתי. הם טענו שהם ניצלו על ידי שייחים ערבים מכובדים ולא יספו. לא הצלחתי להוציא מהם מילה נוספת. האם הדחיקו את האירועים שחוו? האם בהגיעם לארץ החליטו לפתוח דף חדש ולא לדבר על העבר? ואולי רצו לחסוך מאיתנו הדור שנולד בארץ את הקשיים שעברו? ייתכן שכל הסיבות הללו נכונות אך הם התאימו לשנות החמישים. היום, שמונים שנה אחרי, יש לעסוק בחלק זה של ההיסטוריה בבתי הספר ולהנגישו לציבור כולו.

היו פרעות גם בעיראק, לא רק באירופה המערבית.