"אף אחד לא מאמין לי שאני סבתא"

במבט ראשון, פנים אל פנים, בלתי נתפס לדמיין את אנה ניסנוב כסבתא לשתי נכדות.

אלא שמי שעלתה ארצה שבועיים בלבד לפני לידת בתה הבכורה ליאן, מכירה היטב את כל סוגי התגובות המשתאות לסיפור המדהים שלה, ומגיבה בצחוק מתגלגל. 

אנחנו נפגשים בקפה ארומה בקניון רננים ברעננה. אנה, בעלת עיניים טובות, חיוך רחב ואיפור מוקפד, מגיעה במכנס שחור וחולצת פולו לבנה עם הלוגו של 'אמריקן לייזר', שם היא עובדת כמנהלת תפעול האחראית על לא פחות מ-30 עובדים. "גם הם הילדים שלי", היא צוחקת לפני שאנחנו מתיישבים לראיון שעתיד לברר, איך בעצם הכל קרה כל כך מהר?

תקציר הפרקים הקודמים: אנה ניסנוב, בת לעדות הקווקז, הכירה את בעלה דאז בשידוך כמנהג העדה כבר בגיל 15, ומיד אחר כך נכנסה להריון. לישראל עלתה ללא משפחתה והשתכנה בקריית גת, ושבועיים בלבד לאחר מכן ילדה בלידה טבעית את בתה הבכורה ליאן בבית החולים 'ברזילי' באשקלון. 

"כולם בבית החולים קראו לי 'הילדה'", נזכרת אנה. "הייתי בטראומה אחרי הלידה ואיש לא בא לעזור לי או לבקר אותי. אפילו בקבוק מים לא היה לי, ובסופו של דבר ה'שכנה' שלי במיטה הסמוכה במחלקת יולדות, חלקה איתי את המתנות שקיבלה".  

נישואיה של אנה, עליהם היא מעדיפה לא להרחיב את הדיבור, לא עלו יפה, ובשלב מסוים ארזה את חפציה האישיים, ועם שטר של 100 שקל בכיס, ברחה עם בתה באוטובוס לאשקלון.

עוד באותו יום מצאה עבודה במשרד תיווך וכן יחידת דיור לה ולבתה, אך משום שעדיין הייתה רשומה כנשואה, לא הייתה זכאית לסיוע מהמדינה והתקשתה מאוד להתקיים. "הייתי ממש ילדה שמגדלת ילדה", היא אומרת. צה"ל התעקש משום מה לגייס אותה, למרות שהבהירה לא אחת כי אין ביכולתה לקיים אותה ואת בתה ממשכורת צבאית, ולאחר חצי שנה קשה בה הקפידה להתייצב מדי יום בלשכת הגיוס, שוחררה בשל אי התאמה. 

עברית, אגב, לא למדה מעולם בצורה מסודרת באולפן, מה שממש לא מונע ממנה להתבטא באופן רהוט וברור. 

רק כשלליאן מלאו 3 וחצי שנים, לאחר מאבק משפטי ממושך ושעה שעבדה מבוקר עד לילה בשלוש עבודות, קיבלה אנה סוף סוף את הגט המיוחל, ויצאה, רשמית, לדרך חדשה. 

בשלב מאוחר יותר פגשה אנה בחתונה שנערכה דווקא בעפולה, את מי שלימים הפך לבן זוגה השני, תושב נתניה שחיזר אחריה במרץ ונסע במשך חודשיים בכל יום הלוך-חזור מנתניה לאשקלון כדי לראותה. "בשלב מסוים אמא שלו התקשרה אלי וביקשה שנעבור לגור יחד כדי שתוכל להתראות עם בנה", צוחקת אנה. לשניים, שלא נישאו מעולם והוכרו כידועים בציבור, בן משותף, רון (12) שהחל בתחילת השנה את דרכו בחטיבת הביניים. "הוא אח של ליאן לכל דבר ועניין", מדגישה ניסנוב. 

אלא שגם כאן לא מצאה אנה את המנוחה והנחלה, ולאחר 7 שנים נפרדו דרכיהם של השניים. ב-6 השנים האחרונות היא בזוגיות, ומתגוררת עם בן זוגה ושני ילדיה במרכז העיר בנתניה. 

במשך השנים הקשות מנשוא שעברו על אנה, הקפידה בכל זאת להעניק את המירב והמיטב לליאן, שראתה בה תמיד מודל לחיקוי. במהלך שחזור קורותיה משנים עברו, אנה עוצרת לרגע את השיחה ומוחה את הדמעות, שמתחלפות במהרה לאושר צרוף שעה שאנו עוברים לדון בבתה הבכורה. 

"לליאן היה חבר במשך שנה – סרגיי, והיא הייתה אמורה להתגייס ולשרת כמש"קית ת"ש במכון וינגייט", מספרת אנה. "הייתי בעד היחסים האלה כי הוא היה בחור בוגר ומסודר. תמיד היא זרקה לי פה ושם שהיא רוצה להתחתן, אבל אמרתי לה שזה לא בא בחשבון וקודם צבא ולימודים. אני לא פרימיטיבית, אבל רציתי שהיא תהנה מהחיים ולא תמהר. לפני שנתיים בערך חזרתי מחו"ל ופתאום היא אומרת לי שסרגיי רוצה לדבר איתי. הוא בא עם זר פרחים ושמפניה וביקש להתחתן עם ליאן. אני התחלתי לבכות והסברתי לו שהיא רק בת 17. ליאן ביקשה ממני לא להשוות בין המקרים ואמרה שבניגוד אלי היא אוהבת אותו. היה לי קשה לקבל את זה, שלושה ימים הסתובבתי בבית וירדו לי דמעות כמו מים בברז. כל החיים שלי חלפו לי מול העיניים, לא הייתי מרוכזת ובאחד הימים אפילו קיבלתי מכה חזקה מהמיטה ושברתי את הקרסול. את החתונה אני ארגנתי להם במשך חודש כשאני על קביים. לכל אולם שנכנסתי כמובן שכולם חשבו שאני הכלה. הייתה חתונה מהממת באולם הגן הקסום באבן יהודה עד 4 בבוקר, הפקה מא' ועד ת'. אין דברים כאלה". 

קצת אחרי החתונה, הגיעו גם שתי הנכדות, שנה אחרי שנה, שהפכו את אנה לסבתא כבר בגיל 34. שתי בנות מתוקות – אופל בת השנתיים וליאל, אוטוטו שנה. שום פקשושים, הכל מתוכנן. "אחרי הלידה הראשונה של ליאן כמעט לא הייתי בבית בחודש הראשון ולמרות שאני עובדת 9 שעות הייתי אצלה כל יום. לאחרונה היא כבר זורקת לי שהם רוצים עוד אחד, הפעם בן", מחייכת הסבתא הצעירה חיוך רחב. 

אגב, בניגוד לקשיים שעברה אנה, החלומות על ליאן כמש"קית ת"ש נגוזו במהרה, והיא שוחררה מהצבא עם הצגת עודת הנישואין שלה.  

"כולם שואלים אותי איך זה להיות סבתא, אבל האמת היא שאני ממש לא מרגישה סבתא. אני מרגישה אמא שקיבלה ילדים מוכנים בלי לידה ובלי צירים. היום אני עוזרת הרבה פחות כי אני עסוקה משהו כמו 12 שעות בעבודה, אבל עדיין עוזרת מתי שאני יכולה. אני מאוד אוהבת את הגישה של ליאן, כנראה בכל זאת היא קיבלה ממני משהו (צוחקת). היא כל הזמן אומרת שהילדים שלה הם ברכה, וגם אני צריכה להגיד תודה על מה שיש לי. ילדה עם ראש על הכתפיים". 

"אף אחד לא מאמין לי, ממש אף אחד. חלק אפילו מבקשים ממני תעודת זהות כי חושבים שאני מחרטטת. כשאני עם הנכדות כמובן שבטוחים שאני האמא. יום אחד מישהי תפסה אותי בקניון ושאלה מתי עשיתי לאחת הנכדות חיסון ופתאום מצאתי את עצמי מגמגמת ולא מוצאת תשובה. בסוף עניתי לה שאני צריכה לשאול את אמא שלה - הבת שלי. עד עכשיו היא בטח חושבת שאני לא 100 אחוז". 

"פשוט משלבים. נכון שהחיים מאוד דינאמיים ואין לי הרבה זמן לישון, אבל אני יכולה להגיד לך שאני מספיקה הכל. את שני הילדים שלי גידלתי פחות או יותר באותו קצב".

כמו שכבר הבנתם, סופר סבתא אנה ממש לא מתכוונת לתת לשעות העבודה הרבות למנוע ממנה את זמן האיכות עם הנכדות. "פעם בחודש אני עושה להן דייט ולוקחת אותן אלי לשישי-שבת כדי שיהיה לליאן וסרגיי סוף שבוע פנוי לעצמם", מתארת אנה את הבילוי הייחודי שלה עם הקטנות. "הנכדות זו האהבה הגדולה שלי, הן מתות עלי. אופל קוראת לי מימה ושולחת לי נשיקה. ליאן קוראת לי או אמא או מאמא, ברוסית, ואופל החכמה הבינה שהיא צריכה לחבר שתי מילים יחד כדי ליצור משהו שמתאים לי. מדהים לראות איך הראש שלה עובד". 

"בטח, אני לא מוותרת על זה ומדי פעם בימי שישי אנחנו יוצאים עם חברים למסעדות, קולנוע ואפילו מועדונים. שוב, אני ממש לא מרגישה סבתא". 

"אני ממש לא מצטערת שילדתי, אבל כן מצטערת שלא התחתנתי עם הבן אדם הנכון. אם הייתי עושה את זה, החיים היו שונים. אסור לשכוח שלא הייתה לי ילדות, אף פעם לא למדתי וכל ההתקדמות שלי בעבודה זה רק בזכות הניסיון ואנשים שהמליצו עלי. אפילו לחו"ל התחלתי לנסוע רק בארבע שנים האחרונות, כי לפני לא היה לי זמן ולא אפשרות כלכלית. כל ביקור בחו"ל נותן לי סיפוק גדול והבטחתי לעצמי שאראה את כל העולם".

"לעשות הכל באהבה. כשזה קורה, הרבה יותר קל בחיים. אי אפשר לשנות העולם, אלא לשנות את החשיבה והגישה. חייבים לקבל הכל בצורה חיובית, כי שום דבר לא קורה סתם".