פרסומת באנר עליון עיריית נתניה דף הבית
מיכאל בפעולה. צילום| מגמת קולנוע עיינות מדבר, מביים, מצטיין: המהפך של מיכאל ניקיטנקו מיכאל בפעולה. צילום| מגמת קולנוע עיינות
מיכאל (מישה) ניקיטנקו התקשה מאוד להסתגל לרזי השפה העברית לאחר שעלה ארצה ועד לפני כארבע שנים לא ידע קרוא וכתוב, ואף מיעט לדבר. היום הוא תלמיד מצטיין, ביים סרטים שזכו להצלחה בינלאומית ומקווה לשרת ביחידת ההסרטה של צה"ל. "למרות מחסום השפה ידעתי תמיד שהתקדמות עדיפה על שלמות וכל מה שצריך הוא להתמיד", הוא אומר. ראיון בשפה עשירה
במבט לאחור קצת קשה להאמין, אבל עד לפני  ארבע שנים מיכאל (מישה) ניקיטנקו, עולה חדש מבלרוס שהתגורר עם משפחתו בנתניה, לא ידע לקרוא, לכתוב או לדבר בעברית, חרף הלימודים באולפן.
אלא שהנער השאפתן, אז בן 14 בלבד, החליט שלא לתת למחסום השפה להכריע אותו. בכיתה ט' עבר ניקיטנקו ללמוד בכפר הנוער 'עיינות', מה ששינה את חייו מן הקצה אל הקצה. היום, ארבע שנים אחרי, הוא מתבטא נהדר בעברית, מצטיין בלימודים ואף עושה חיל בעולם הקולנוע. מישה משמש כעורך ראשי של פרויקטים קולנועיים רבים בכפר וכן ביים סרטים שהוצגו בגרמניה, השתתף בתחרויות בינלאומיות והפיק סרטים לגופים ציבוריים. 

שינוי אווירה

"הרגשתי מאד מבולבל עם שפה שונה, טון דיבור אחר ותרבות אחרת", פותח מישה כשהוא נשאל צעדיו הראשונים בישראל. "כשהגעתי לנתניה, ראיתי אנשים מחייכים המון וזה לא קורה בתרבות שממנה הגעתי. זה היה לי מוזר. הרגשתי מבודד בכיתה. המורים והתלמידים לא התייחסו אליי בבית הספר, ילדים צחקו עליי וזה לא היה נעים. אחרי שנתיים הבנתי שאני רוצה אווירה אחרת, בה אוכל להתקדם. הייתי רגיל לכיתות של 20 תלמידים ופתאום בישראל יש 35 תלמידים. הבנתי שאני רוצה ללמוד בפנימייה שיש בה מעט תלמידים בכל כיתה".
איך תפקדת בבית הספר עם מחסום השפה?
"תמיד היו אנשים שהבינו אותי, תרגמו את השפה ועזרו לי. השתדלתי מאוד להכין את שיעורי הבית ולתקשר בעזרת דוברי רוסית. בנוסף, הייתה מורה שעזרה לי קצת ללמוד את השפה. בנוסף, למדתי באולפן אבל לא הרגשתי שזה עוזר". 
מה עבר לך בראש שלך במהלך השנים האלה? 
"הרגשתי שאני רוצה להתקדם וללמוד את השפה. תמיד הייתי בסביבה שאני מבין הכל והיה לי חשוב לא להיות מנותק מהמציאות. חיפשתי פתרון שיכול לעזור לי להתקדם וללמוד כמו שצריך".

תבלין לימודי

מבית ספר שרת, עבר מיכאל לעינות "הגעתי לעיינות בכיתה ט', שמעתי שיש כאן מגמת קולנוע והתלהבתי מזה. קיבלתי המון עזרה בלימוד השפה ושיעורים פרטיים במרכז הלמידה 'תבלין' שבית הספר העניק לי. מצא חן בעיניי שהם עזרו לי כל הזמן. בנוסף, בסביבה שלי כל הזמן דיברו עברית ופתאום נהיו לי חברים דוברי עברית וזה מאוד קידם אותי. בסוף כיתה ט' הרגשתי שאני ממש נפתח ומדבר עם אנשים. הייתי עצמאי לחלוטין וגם הציונים שלי השתפרו מאוד".  
אנשים בנתניה - מדבר, מביים, מצטיין: המהפך של מיכאל ניקיטנקו
שפה קולנועית
מיכאל (מישה) ניקיטנקו (18) עלה לישראל בשנת 2010 עם הוריו, נלי וגנאדי, ושני אחיו - אנטוניו (25) ומקר (15). משפחת העולים הציונית התמקמה ברחוב מינץ בנתניה. ברוסיה היה מישה תלמיד ככל התלמידים, אבל כאן כאמור נתקל בלא מעט קשיים. במשך שנתיים ניסה מישה להדביק את הפער, ללא הצלחה, ולאחר מכן ביקש מהוריו לרשום אותו לכפר הנוער 'עיינות'.
במסגרת החדשה, כאמור, התפתח מישה במהירות בענייני השפה, הלימודים ובכל הקשור לעולם הקולנוע.
במהלך השנה האחרונה השתתף סרטו בתחרות בינלאומית לסרטים בגרמניה, ובהמשך נבחר על ידי ארגון 'יד לבנים' ברחובות לעריכת סרט בנושא "זיכרון מצולם", שסיפר על אחים שכולים. לאחר עבודת עריכה אינטנסיבית, הוקרנו הסרטים באירוע חגיגי ומישה התקבל כאורח כבוד באירוע. 
"האהבה לקולנוע התחילה מילדות", הוא משתף. "תמיד אהבתי תוכנות עריכה, צילמתי דברים וערכתי אותם בטלפון. זה מאוד סיקרן אותי ותמיד רציתי ללמוד קולנוע ועריכה". על הניסיון הקולנועי שרכש לאחרונה הוא מספר: "ביימתי שני סרטים שהוצגו בגרמניה. הסרט האחרון עסק ביחסי גרמניה-ישראל בהווה, עבר ועתיד ודיבר על זיכרון משותף של גרמני וישראלי. הוא הוצג השנה בסינמטק בפרנקפורט. בנוסף, במהלך השנה ערכתי סרט דוקומנטרי על חלל צה"ל של בית יד  לבנים ברחובות, שעסק בנושא אחים שכולים. מעבר לזה, הייתי  גם חלק מהתזמורת הסימפונית של משרד החינוך. אני מנגן על גיטרה ובפרויקט השתתפתי כנגן, צלם ובמאי בסרט "אור הוא הצליל", במסגרת סמינר של משרד החינוך.
כיום מיכאל משתתף בפרויקט מרגש עם עמותת "כדורגל לחסרי בית". עמותה המארגנת אימוני כדורגל עבור חסרי בית, במטרה לסייע להם ליצור קשרי חברות, מחויבות, אחראיות ומסגרת מעצימה. מישה קיבל על עצמו לערוך סרטון דוקומנטרי על מסע של חברי העמותה והשחקנים ברחבי הולנד בזמן טורניר בינלאומי, ובנוסף לערוך סרט תדמית לעמותה עצמה. 
אילו תגובות קיבלת על העשייה הקולנועית שלך? 
"התגובות היו חיוביות מאוד. אנשים התלהבו ובבית הספר גילו את הכישרון שלי ומינו אותי להיות אחראי על הפרויקטים של הכפר עצמו. זה נתן לי תחושת שייכות למקום ושאני עושה משהו טוב". 

בגרות מלאה, שנת שירות ודיפלומטיה

ניקיטנקו, שסבל עד לא מזמן מקושי גדול בשפה העברית, זכה בשנתיים האחרונות בתעודות הצטיינות על הישגיו בלימודים, לצד תעודת חניך מצטיין על תרומה ופעילות חברתית. כיום הוא תלמיד בכתה י"ב וצפוי לגשת בקרוב לכל בחינות הבגרות, ללא יוצא מן הכלל. "מבחינתי להיות חניך מצטיין ותלמיד מצטיין זו בחירה והחלטה שלי", הוא אומר. "למרות מחסום השפה ידעתי תמיד שהתקדמות עדיפה על שלמות וכל מה שצריך הוא להתמיד. בהמשך אעשה שנת שירות בשומר החדש, שם אתרום לחברה הישראלית. לגבי הגיוס, אני עדיין לא יודע, אבל אבדוק אפשרויות ליחידות מובחרות. אשמח לעשות את השירות שלי גם ביחידת ההסרטה של צה"ל".
מה השאיפות שלך בהמשך הדרך?
"אני עדיין חושב על זה. אני רוצה ללמוד דיפלומטיה וכמובן שגם תחום הקולנוע מעניין אותי".