רחוב "אחד העם" בנתניה נמצא ליד התחנה המרכזית במרכז העיר. לפני 165 שנים, ב-2 לינואר 1856 נולד אשר צבי (הירש) גינצברג, או בכינויו הספרותי אַחַד הָעָם, למשפחה חסידית בקייב שבאוקראינה

רחוב אחד העם

רחוב אחד העם | צילום: נורית אלדר

רחוב "אחד העם" בנתניה נמצא ליד התחנה המרכזית שבמרכז העיר. זהו רחוב קטן שמשני צדדיו בניינים ישנים וחנויות בתחתיתם, שחלקן היו מוגפות עקב הסגר בגלל נגיף הקורונה. שכניו, פינסקר, לילינבלום ומשה הס היו מהציונים הראשונים שחברו לתנועת "חובבי ציון", שרעיונה המרכזי היה יישובה של ארץ ישראל.

אחד העם

לפני 165 שנים, ב-2 לינואר 1856, נולד אשר צבי (הירש) גינצברג, או בכינויו הספרותי אַחַד הָעָם, למשפחה חסידית בקייב שבאוקראינה. הוא היה מראשוני הציונים שראו את היישוב היהודי בארץ ישראל כמחויב המציאות. הוא היה איש חזון, פילוסוף, סופר והוגה דעות שהשתתף בניסוח הזהות היהודית החילונית-לאומית. הוא נישא לרבקה ממשפחת שניאורסון וחי את רוב שנותיו באודסה ובאנגליה. בשנת 1922 הוא עלה לארץ ונפטר חמש שנים מאוחר יותר בשנת 1927. כשעלה לארץ, רכשה עבורו עיריית ת"א את ביתו של בן ציון מוסינזון, מנהל גימנסיה הרצליה דאז, וקראה לרחוב בו נמצא הבית על שמו עוד בחייו. ההנהגה היהודית, שכינתה אותו "נביא דורנו", ציפתה שייקח על עצמו תפקידים מרכזיים בהנהגת המדינה, דבר שלא קרה. הוא נקבר בבית העלמין על שם טרומפלדור שבתל אביב, מקום בו נקברו ראשי מייסדי תל אביב, אנשי רוח ותרבות ומנהיגים מפורסמים. ראוי לבקר במקום, זוהי חוויה אדירה לטעמי.

מעשיו וכתביו

בלתי אפשרי לתאר את מעשיו וכתביו של אחד העם במספר מילים מצומצם. ("רק" 161 כתבים הועלו באתר פרויקט בן יהודה), אך פטור בלא כלום אי אפשר ולהל"ן מעט ממעשיו ומכתיבתו:
אחד העם היה אחד מדובריה של תנועת "חובבי ציון", אגודות ציוניות שדגלו בעלייה ובהתיישבות בארץ ישראל. היה מעורב בהקמת הטכניון העברי בחיפה וסייע לחיים ויצמן בפעילותו להשגת הצהרת בלפור. היה עורך ה"שילוח", כתב העת העברי שיצא כסדרו מאוקטובר 1896 ועד 1909. הוא התנגד לציונות המדינית אותה ייסד הרצל באומרו, שארץ ישראל לא צריכה להיות רק מקלט מדיני מפני אנטישמיות אלא "עליה להיות בעלת תכנים רוחניים שיצדיקו את קיומה" (אחד העם, "לא זה הדרך"). הוא התנגד לציונות הדתית כי לא האמין בתורה מן השמים וראה בה יצירה ספרותית שאינה מחייבת. הוא ייסד את זרם הציונות הרוחנית שניתן לכנותה "יהדות כתרבות".

רחוב אחד העם

אחד העם | צילום: נורית אלדר

אחד העם כתב מאמרים רבים שפורסמו בעולם היהודי ועוררו עניין, תסיסה ואהדה רבה. הוא כתב על מנהיגותו של משה מול זו של אהרון, כתב על החיים בגולה, על עלילות הדם והאנטישמיות. התייחס לשאלות של דת ולאומיות ולשאלת מקומה ומרכזיותה של ארץ ישראל בחיי העם היהודי, ועוד הרבה מכך. בכתיבתו "הוא הצטיין בשלוש סגולות: במקוריות, בדיוק ובצלילות". (ישראל כהן). מאמריו נלמדו שנים במערכת החינוך העברי, ואני זוכרת שכנערה התפעמתי מכתיבתו ומרעיונותיו במאמרו "כהן ונביא" ו"עבר ועתיד". בפרסומיו הוא גילה ידע רב בתחומים רבים כמדע, פילוסופיה, לוגיקה, אותם למד בכוחות עצמו. (הוא לא התקבל לאוניברסיטה באודסה). מכיון שהיה רציונליסט עזב את החסידות ואת הדת.

 

יהדות ולאומיות

רינה חבלין במאמרה, בין מסורת לחילון, טוענת כי "הגותו של אחד העם מציגה את הקיום היהודי-מודרני כקיום המושתת על יחס מורכב בין תרבות, לאומיות וזהות. במרכז יחס זה עומדת התרבות". הוא הוביל קו בקרב חבריו החילוניים בארגון "חובבי ציון" לפיו "לברית בין חרדים וחופשיים ערך גבוה יותר מהחלת רפורמה דתית בעם היהודי" (ד"ר עינת רמון). הוא הסכים לשתף פעולה עם המשכילים בציונות הדתית והאמין שניתן ליצור דיאלוג עמם. כוחו היה במיזוג היהדות המסורתית לתרבות הכללית-מערבית. הוא השכיל ליצור סִינְתְּזָה (חיבור) בין התרבות היהודית, נטולת יסודות דתיים וריטואלים חיצוניים לבין תכנים מודרניים ומתקדמים. הוא טען שאין לסמוך על התורה שבעל פה, לא חש מחויבות לחבוש כיפה או לעטות טלית ולא העמיד פנים שהוא מאמין ומקיים מצוות כדי שיקשיבו לו. יחד עם זה הוא הטיף לשמירה על זיקה ואהדה למסורת על מנת ליצור המשכיות לעם. הוא אמר את דבריו בבהירות ובדייקנות, עמד באופן נחרץ על דעותיו ולא חשש להתעמת עם אחרים, דבר שגרם להערכתו גם מצד אלה שלא קיבלו את דבריו.
מותו
אחד העם חלה בשחפת ונפטר בגיל 70. עם התפשטות הידיעה על מותו הוכרז אֵבֵל מטעם המוסדות הלאומיים המרכזיים והעבודה הופסקה כדי לאפשר לאנשים להגיע להלוויה. המונים הלכו אחרי הארון: ראשי היישוב והמוסדות הלאומיים, רבנים וועדי הקהילה, מורים, סופרים, חלוצי האיכרים ומעריצים רבים.
בצוואתו הוריש אחד העם את כתביו לספרייה הלאומית בירושלים. רחובות רבים נקראו על שמו בכל הארץ, בתי ספר מכונים על שמו, וחדרו האישי וספרייתו נשמרים בספריית בית אריאלה בתל אביב. יותר מכך, שירת חייו לא הפסיקה ועשרות כתבים, אם לא יותר, מתייחסים ועוסקים בכתביו וברעיונותיו.

 

רחובות נוספים בנתניה

פינת אבישי

רחוב עובדיה בן שלום

רחוב אחרית הימים

רחוב עולי הגרדום

רחוב ד"ר חיים בן עמר

רחוב נפתלי הרץ אימבר

רחוב פריג'ה זוארץ

רחוב אליהו התשבי

רחוב נעמן בלקינד

רחוב דון יצחק אברבאנל

רחוב יונה בוגלה

רחוב לאה גולדברג

רחוב הלבנון

רחוב הקליר

רחוב מעפילי אגוז

רחוב משה לב עמי

רחוב יוסף שר טוב

רחוב הרטום

רחוב אהרון אהרונסון

רחוב דונה גרציה

רחוב נתן קומוי