כמידי שנה מתקיימת תערוכת פרס ראש העיר של אמני נתניה: ציירים, פסלים, צלמים ויוצרים אחרים. כל אמן מגיש עבודה אחת לתערוכה. העיריה, ובראשה ראש העיר הגב' מרים פייברג איכר, מעניקה פרסים לעבודות שנבחרו. את העבודות בוחרים שופטים חיצוניים שאינם מכירים את האמנים

שטרו

שטרן. מתוך תערוכת פרס ראש העיר אוגוסט-ספטמבר 2019

טקס הנעילה של התערוכה התקיים בשישי האחרון, ה-13.9 בגלריה על הצוק. חלילנית מרגשת קיבלה את פני האורחים לפני שסיירו והביטו בעבודות המגוונות שהיו מפוזרות בכל מקום במרחבים. על הבמה המאולתרת ישבו: גב' תרצה גרינפלד, הממונה על האמנות בעיר ואהרון אורגד, המשנה לראש העיר וממונה על התרבות, מר בני אפרים, מנכ"ל היכל התרבות, ומר יהודה יהב, יו"ר עמותת האמנים.

את האירוע הנחתה סמדר ברנע. המברכים הדגישו, שמתן הפרס הינו חלק מההוקרה של העיריה את עשיית האמנים בעיר. יחד עם זה הם הביעו את אהדתם והבנתם כי האמנים זקוקים לבית משלהם, בית בו יוכלו ליצור ולהציג את יצירות האמנות שלהם, להתפתח ולפתח את העיר. "בינתיים" הסבירה הגב' גרינפלד, "נמצאה גלריה קטנה במרכז העיר המיועדת לאמנים ואחרי כן יקום גם הבית". מי ייתן ודבריה יתקיימו בהקדם.

מר אורגד הפנה למשתתפים שלש בקשות:
1. לחבר בין האמנים לבין תלמידי בתי הספר במגמות האמנות.
2. להתקרב לנוער ולקרב אותו לעולם האמנות.
3. לעזור לשפר את התדמית של העיר ולהפיץ את הבשורה "שיש אמנים בנתניה".

יהודה יהב, יו"ר העמותה, התייחס למרקם היחסים בין הרשות לאמנים וטען כי מערכת יחסים זו, לא מתבטאת רק בתערוכה אלא גם ביחס לאמנות מטעם העיריה.

חלוקת פרסים

חברי עמותה קיבלו תעודות הערכה על פעלם במהלך השנה:
חיה רוזיק ודוד מכבי על התנדבותם לאורך השנים, בניהול סדנת מודל וישי טל על תרומתו כראש וועדת הקבלה של אמנים חדשים והצבת תערוכות.
פרס ראש העיר:
ציון לשבח: חן וינקלר, גדעון בראון ותמי סואץ.
במקום השלישי זכתה ענת מיה על עבודתה "שמשון" , עבודת רישום "רכה וקטיפתית" על נייר.
במקום השני זכתה תמר לוי על עבודתה שזכתה לשם "ללא כותרת" ובה השתמשה בחומרים שונים ובממדים שונים "שנתנו אשליה של שקיפות ותחושת רישום בעיפרון.."
ובמקום הראשון זכתה מירה שטרן על עבודתה "מכונת הצילום".

מנימוקי השופטים: "עבודתה של מירה שטרן מכליאה בין מקורות השראה שונים ומצטטת מתוך תולדות האמנות. שטרן טווה מעגל המנסח זוגיות וקירבה. היא מנכסת את עבודתם של קלימט, אוגוסט רודן ופריים מתולדות הקולנוע, מסמנת את קווי המתאר שלהם ומשכפלת אותם בשפתה שלה. כמסגרת היא משתמשת במכסה של מדפסת או מכונת צילום ומנכיחה את מוטיב השכפול והזיכרון שמוליך את העבודה ומתרגם את הציטוטים לשפה עכשווית ורלוונטית".
יחד עם פרסים ופרחים לזוכים קיבל כל אחד מהאמנים שהשתתפו בתערוכה "אוסף בנק לאומי" – אמנות ישראלית, עבודות נבחרות. 
ולסיום
המושג מרקם איננו מתייחס רק לאמנות. הוא נכון לגבי כל תחום בחיים ובמיוחד בקרב בני האנוש. השונות הקיימת בין אחד לשני ובין אחת לשניה מתגלה בכל שיחה, בכל מבט, בכל מגע. החברה הישראלית עשירה במרקמים וכולי תקווה שבשנים הקרובות נראה חיבורים בין "חומרים" דומים ובמיוחד שונים, שהופכים את ישראל למדינה עליה חלמנו ועדיין חולמים.
ואיך שרה חוה אלברשטיין למילותיו של מוטי המר?
"כי כולנו, כן כולנו
כולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואם אחד מאיתנו
הולך מעמנו
משהו מת בנו -
ומשהו, נשאר איתו..."