לרגל צאתו של ספרה החדש "ערות" המקבץ בתוכו 23 מונולוגים של נשים מכל הסוגים,  והגעתה לנתניה לרגל חודש האישה הבינלאומי שוחחנו עם תמר מור סלע, מחברת הספר על מיניות, פתיחות עצמאות וחופש

תמר מור סלע תגיע ביום חמישי הקרוב למפגש בפאב לגנסקי בנתניה

תמר מור סלע

מונולגים חושפניים תמר מור סלע

מיניות וסקס מנקודת מבט נשית הן סוג של טאבו בחברה הישראלית, גם היום. מה גרם לך לכתוב דווקא על זה?

אני כותבת על נשים ועל נשיות וחוקרת את עצמי דרך נשים אחרות כבר הרבה שנים. הספר הקודם שלי, "להיות אמא" עסק באימהות ובניפוץ מסוים של המסכה מעל התפקיד הזה, שהוא פעמים רבות סוג של הכרח או אקסיומה שנשים נשאבות אליה כי ככה צריך כי יש לנו רחם וכי אולי זה התפקיד שהכי מגדיר אותנו כנשים. רציתי לערער על זה. באותו אופן, אני אישה יצרית ומאוד חושית והחלטתי שהגיע הזמן לגעת בתפוח האדמה הלוהט הזה, שכל האנושות מתעניינת בו, אבל אין עליו דיבור מספיק עמוק ואמיתי ויומיומי. מיניות. וודאי לא מיניות של נשים. רציתי לשמוע מנשים איך החלק הזה של הקיום שלהן בא לידי ביטוי בסיפור החיים שלהן. איזה מקום תופס הכאב. איזה מקום תופסים המבנים החברתיים וכמה מקום יש לחופש המיני ולעונג.

בספר מוצגים 23 מונולגים של נשים שונות אבל מונולוג שלך אין, למה?

יש לכך שתי סיבות עיקריות. האחת היא שאני חושבת שלא הייתי בשלה מספיק לכתוב את המונולוג של עצמי. למעשה יצאתי למסע חקר. ובמסע הזה הייתי תלמידה. ולא שלתלמידות אין סיפור, או מילים, או מחשבות. אבל הרגשתי שזה לא בשל מספיק. הסיבה השנייה ואולי העיקרית היא שהייתי צריכה סוג של "מרחק" בין ה"מחקר" לביני. ידעתי שאצא לעולם עם הספר הזה. שיכיל טקסטים שטרם נראו כמוהם, על נושא שמאוד לא פשוט לדבר עליו, ודאי לא בקול רם. ידעתי שהוא יעורר עניין. ידעתי שאצטרך לדבר עליו, ליח"צן אותו, להתראיין עליו, לפגוש קהל. וחששתי שאם יהיה בספר סיפור שלי, יתעסקו יותר בי ופחות בספר. ואת זה לא רציתי.

איך נולד השם ערות?

כחודש לפני שהספר ירד לדפוס עוד לא היה לי שם. הייתי כל כך מעורבבת עם הסיפורים של הנשים בספר ועם כל הטקסטים שפשוט לא יכולתי לחשוב על משהו נכון וקולע מספיק. חברתי, עורכת הספרות עלמה כהן ורדי, זיהתה מרחוק את מצוקתי והחליטה להירתם לעניין. היא קראה מספר מונולוגים בספר ואחרי כמה ימים חזרה אלי עם חמש אפשרויות. האפשרות החמישית הייתה "ערות". ברגע שראיתי את השם הזה ידעתי שזהו. זה השם המתאים. והוא מתאים מהרבה מאוד בחינות.

זה ספר המונולוגים השני שאת כותבת ובמקרה או שלו בשניהם מספר זהה של מונולוגים, 23. מה מסמל עבורך המספר הזה?

אין לזה שום משמעות מיסטית או סימבולית. זה די מקרי שנעצרתי על 23. בספר הקודם, אחרי 23 סיפורים הרגשתי שהוא שלם. זה קרה גם הפעם.

בימים בהם עוצמתן וקולן של הנשים נשמע יותר מתמיד, איזה מסר לך כאישה חשוב להעביר?

אני לא כל כך אוהבת מסרים. אבל אם אתאמץ קצת אני יכולה לומר משהו כמו: "לכל אישה מותר להיות חופשיה בגופה, נפשה ורוחה." לאוו דווקא בסדר הזה. וגם: "אחד הדברים החשובים ביותר לאישה בעידן שבו אנחנו חיים הוא עצמאות כלכלית. עצמאות כלכלית מרחיבה את הבחירה בכל תחומי החיים. כן. גם את החופש המיני." זה מה שאני מאחלת לבנות שלי. וכמובן שיראו בהן ושיראו בעצמן שוות ערך. בלתי שקופות. מסוגלות. ושיהיה שוויון הזדמנויות.

המפגש יתקיים ביום חמישי הקרוב בשעה 22:00 בפאב לגנסקי בנתניה

לכל אירועי יום האשה הבינלאומי בנתניה הקלק/י כאן