601 ימים בשבי: עצרת מרגשת בנתניה למען החטופים

מאות מתושבי העיר והאזור התאספו מול קניון עיר ימים לעצרת תמיכה והזדהות עם משפחות החטופים. משפחתו של סמ"ר איתי חן, תושבי העיר ונבחרי ציבור השתתפו באירוע  

אמש (חמישי) התכנסו מאות מתושבי נתניה והסביבה מול קניון עיר ימים, לציון 601 ימים לחטיפתם 58 חיילים ואזרחים מיום מתקפת ה-7 באוקטובר. העצרת, לוותה ברגעים נוגעים ללב ובהבעת סולידריות עזה מצד הציבור.

בין המשתתפים היו חברי מועצת העיר ורד פטל, ג'וליאנה בן אברהם ודודו סלמה, לצד נציגי מטה המאבק המקומי ונוספים.

חגית חן, אמו של החטוף סמ"ר איתי חן, נשאה דברים שנגעו ללב הקהל: "601 ימים של חוסר ודאות, של געגוע ושל כאב, אבל גם 601 ימים של תקווה והתעקשות. עם שלא מוותר על הבנים והבנות שלו. המאבק הזה לא שייך לשמאל או לימין – זו שאלה של מוסר. אנחנו לא נשקוט עד שהאחרון והאחרונה ישובו, בין אם הם בין החיים ובין אם לא. החובה שלנו כלפיהם לא נגמרה – היא רק מתעצמת."

היא הוסיפה בעצב ובכנות: "אנחנו חזרנו עכשיו מירושלים, שם פגשנו את ראש הממשלה. הודיעו לנו שלא יחזרו בין החיים. אנחנו כאן – עם הלב ועם הרגליים. אתם מרגשים אותנו מאוד."

רובי חן, אביו של איתי, שיתף על המפגש הטעון שהתקיים קודם לכן עם ראש הממשלה: "פגשתי אותו רק לפני שעה קלה, עם קבוצת משפחות כואבות. אמרתי לו שכשקיבלנו את ההודעה על איתי, הוא שלח מכתב לקוני – בלי טלפון, בלי מילה חמה. החזרתי לו את המכתב הזה. אמרתי לו – כשתחזיר את איתי, תוכל לשלוח שוב."

רובי הוסיף בביקורת חריפה: "רה"מ מציין בתקשורת מספרים שונים, עושה הבחנות – וזה פוגע. 58 חטופים הם 58 חטופים. אין הבדל. עד שאיתי לא יחזור – נהיה כאן. עם ציפורניים, עם אבנים, עם אנשים טובים כמוכם."

עו"ד אורי סלונים, לשעבר יועץ מיוחד לשישה שרי ביטחון וראשי ממשלה בנושא חטופים, נשא דברים נוקבים בעצרת: "בשנת 1986 ביקש ממני נשיא המדינה חיים הרצוג לעזוב את הצנחנים לשנה – ונשארתי 38 שנים. יש חוזה לא כתוב בינינו לבין המדינה: אתה משרת, נלחם, מסתכן – והמדינה מבטיחה להחזיר אותך אם תיפול בשבי. זו לא רק מצווה, זו חובה מוסרית."

סלונים ציין בכאב: "ב-7 באוקטובר כולנו התעוררנו לחרפה הגדולה בתולדות המדינה. אם היינו עומדים כאן אחרי חודשיים – זו אולי הייתה טרגדיה. אבל אחרי 601 ימים – זו כבר חרפה. אני גאה להיות ישראלי – אבל מתבייש שזו המדינה ששלחה את מיטב בניה – ולא מחזירה אותם."

סיפורו של רונן אנגל

במסגרת העצרת מסופר מדי שבוע על חטוף אחר. הפעם הוקדשה הפינה לרונן אנגל מקיבוץ ניר עוז – תל אביבי לשעבר, שהתיישב בקיבוץ עם רעייתו קרינה לפני כ-12 שנה. רונן פעל ככונן מד"א ונחטף יחד עם משפחתו. אשתו ובנותיו שוחררו, אך ארבעה ימים לאחר מכן נמסר למשפחה כי רונן איננו בין החיים. משפחתו ממשיכה להיאבק להחזרתו הביתה.

את תפילת העצרת נשא אלון, אחיו הצעיר של איתי, והאח הבכור רועי שר שיר אופטימי לבקשת אמם – והקריא את שמות החטופים שטרם שבו.
ליוותה בשירה יעלי קוגן בשיר המרגש "בראשית" של אורי פיינמן.