היכן שוכן האלוהים במשכן או בתוכנו? פרשת השבוע – תרומה

"וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (שמות כה 8) לא אומר המחוקק בתוכו, בתוך המשכן, אלא אומר בתוכנו, בנות ובני האדם - בלבנו

מספר המדרש: "משל למלך שהיה לו בת יחידה, בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו, אמר לו [המלך]: בתי שנתתי לך יחידית היא. לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול, לפי שהיא אשתך. אלא זו טובה עשה לי: שכל מקום שאתה הולך, קיטון אחד עשה לי, שאדור אצלכם, שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה ,לפרוש הימנה איני יכול לומר לכם. אל תטלוה איני יכול, אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ:".. " (שמות רבה, פרשה ל"ג סימן א)

ומהי השכינה שבתוכנו?

זהו האור הקיים בכל איש ואישה. זוהי האהבה, זוהי הנתינה, זהו הכבוד לאַחֵר והסתפקות במועט. זה לא פשוט, המשימה קשה, אולם בתוכנו קיים הניצוץ, שרק אם נאפשר לו לזהור בכל פעם מחדש - השמחה, החיים נפלאים, האושר והסיפוק יהיו נחלתנו, והשכינה תשכון בתוכנו.

הכרובים

מעל ארון העדות, שבתוכו נמצאים לוחות הברית, מונחים שני כרובים בעלי כנפיים: יוצאים ממקור אחד, מחוברים אחד לשני, עשויים זהב ופניהם מופנים זה אל זה ככתוב: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת. וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב-אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה... וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו; אֶל-הַכַּפֹּרֶת--יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים" (שמות כ"ה 18-20).
זהו סימבול לאדם ולדיאלוג אותו הוא מקיים עם הסביבה. כולנו נוצרנו מצלם ולכן אנו שווים. לכולנו הזכות לחשוב אחרת מהאַחֵר ולהביע את עמדתנו ללא חשש ופחד. וכשאנו מנהלים דיאלוג עלינו להביט בשני/ה באמפטיה, בכבוד ובהערכה, גם אם דעותיו/ה שונות.
מספרים כי בשעת מיתתו ביקש משה מאלוהים שימנה על העם מנהיג "שיהא סובל לכל אחד ואחד לפי דעתו". אם משה קיבל זאת אז מי אנחנו, במאה העשרים ואחת, שנתנגד ונפעל אחרת?

החומר והקודש

כבר במקרא אנו קוראים על השניות הקיימת אצל האלוהים. הוא אל רחמן אך גם נוקם ונוטר. הוא רב חסד אך לא תמיד סולח, בורא ומחריב... הוא שוכן בעולם החומר אך הוא מעליו, דורש שיבנו לו מקום לשכון בו אך נמצא מחוץ לגבולותיו. מריח קרבן ודוחה אותו כאחד.
מורכבות זו של האל באה לידי ביטוי גם במשכן. מבנה קטן עשוי מעצים, ללא גג וכיסויו מיריעות עשויות עורות עיזים. בשונה מהחוץ, פנים המשכן עשיר בחומרים איכותיים ויקרי ערך, כזהב, נחושת ואבנים יקרות.
בבניית המשכן וחפציו מתגלה השניות: גם קודש וגם חול. גם רוח וגם חומר. החול מקודש וגם הקדוש מקודש. המסר שמוסר הכותב (או האל, כפי הבנתכם ואמונתכם) הוא שעלינו ליצוק לחיינו תוכן רוחני ותוכן חומרי, והכל במינון. שילוב זה הוא חיוני ליצירת חברה ערכית וצודקת.

סיפור מהחיים:

במעבר לתיכון מתבקשים התלמידים לבחור מגמה. במפגש עמם ועם הוריהם הייתי ממליצה להם/ן לבחור שתי מגמות מורחבות, האחת לחומר, כמדעים וכְשָׂפוֹת והאחת לרוח, כתיאטרון וכמוסיקה. לסיום הייתי מספרת להם את הסיפור הידוע על אדם עני שהיה לו שקל, בחציו קנה לחם ובחציו פרח. כשנשאל לפשר הקניה ענה, את הלחם קניתי כדי לחיות ואת הפרח כדי שתהיה לי סיבה לחיות. ו"את השאר צא ולמד".
ואומר מרטין בובר: הקודש אינו פונה עורף לחול אלא מופנה הוא אליו. אין ברצונו לרחף ממעל לחול, אלא לקלוט אותו בקרבו".