נורית אלדר

"לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". (שמות כג' 2) הכרעת הרוב ביהדות היא עיקרון יסודי. בתי הדין, הסנהדרין, הלכות בבית המדרש הנהיגו את החברה היהודית לאורך השנים

הצווי בפסוק זה עוסק בהליכה אחרי הרוב. בתחילת הפסוק המחוקק דורש שהאדם לא ילך על פי הרוב "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת", ואילו בסופו הוא דורש ההיפך: " אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת". ההסבר פשוט, האדם צריך לפעול על פי הרוב, רק אם מעשיו, החלטותיו, הכרעותיו חיוביים. עליו להימנע מללכת על פי הרוב אם מטרתו שלילית.
יש הטוענים כי הפסוק פונה לבית הדין: אם השופטים פועלים לא ביושר, מעוותים את הצדק ומטים את המשפט לטובת הרשע, אל תלך אחריהם גם אם אתה בעמדת יחיד. זאת ועוד, חז"ל למדו מפסוק זה שאם בעדות במשפט יש רוב של אחד לטובת הנאשם על השופט לקבל רוב זה, אם לרעתו, צריך רוב של שניים.

הליכה אחרי הרוב – נטייה טבעית של האדם

נטייתו הטבעית של האדם ללכת אחרי הרוב מתבססת על ההנחה שאם הרבה אנשים אומרים אותו הדבר הם צודקים. על כך אומר ר' אברהם אבן עזרא (הראב"ע) "אם ראית רבים יעידו על דבר שלא ידעתו, לא תאמר בלבבך אלה לא יכַזבו". כלומר, אם רבים מעידים על דבר שאתה לא יודע אל תאמין שהם לא ישקרו. אדם שחובר לדעות אחרים ומתאים את התנהגותו ודעותיו לנורמות החברתיות הקיימות, גם אם אינו מאמין ומזדהה עמן, הוא פועל בחוסר אחריות. ההנחה שהקבוצה חקרה ובדקה לפני שקיבלה החלטותיה מסירה ממנו את האחריות לבדוק את מעשיו. ההליכה אחרי הרוב מטשטשת את הייחודיות הקיימת בכל אדם והוא אינו צריך להתמודד עם מחלוקות ועם הקבוצה. לעיתים הדבר מוביל גם להשתקת האחר שאינו תואם לה בדעותיו.

הולכים אחרי הרוב רק כאשר יש ספק

ר' יונתן רייבשיץ (מאה 18) , מחשובי הפוסקים באשכנז, נחשב כפלא תלמודי כבר בילדותו. מספרים עליו שהגיע אל ההגמון (בישוף, אחת הדרגות הגבוהות בכנסיה הנוצרית) מבלי שידע את הדרך אליו. כששאל אותו ההגמון איך ידע להגיע ענה ר' יונתן: " כאשר הגעתי לפרשת דרכים שאלתי שלושה אנשים מה הדרך הנכונה ואם שניים אמרו כך ואחד אמר כך, הלכתי לפי השניים". ענה לו ההגמון: "הלכת אם כך על פי הרוב, אז מדוע אינך מאמין בנצרות? הרי רוב העולם אינו יהודי"!. ענה לו ר' יונתן: "הולכים אחרי הרוב רק כאשר יש ספק, כאשר אין ספק לא הולכים אחריו".
צא ולמד מסיפור זה – ההליכה אחרי הרוב נעשית רק כשהאדם איננו בטוח בדרך בה הוא הולך. במקרים בהם הוא בטוח בדרכו, בהחלטותיו ובדעותיו הוא חייב לא להיגרר אחרי הרוב גם אם הוא משלם מחיר על כך.

הכרעת הרוב בחברה דמוקרטית

ביסודו של המשטר הדמוקרטי ההכרעות מתקבלות בדרך כלל על פי רוב. יחד עם זה שלטון הרוב מותנה בהתחייבות על שמירת זכויותיו של המיעוט והבטחת זכויות האדם. החלטותיו חייבות להיות כפופות לחוקי היסוד של כבוד האדם וחירותו.
לאדם קיים חופש להביע את דעותיו, גם אם הן שונות מהרוב. יש לאפשר ליחיד לנסות לשכנע את הרוב לקבל את עמדותיו אך לאחר שהחלטה על פי הרוב מתקבלת, גם על היחיד לקבל אותה ולפעול לפיה. אדם שאיננו מקבל את הדין שנקבע על ידי הרוב מאיים על החברה ועל המדינה גם יחד.

דמוקרטיה לא בכל מחיר

בשנת 2007 נקבע באו"ם יום הזיכרון הבינלאומי לשואה, 74 שנים לאחר עלייתו של אדולף היטלר, הוא מונה בבחירות דמוקרטיות לראש ממשלת גרמניה. במהלך 12 שנות שלטונו הוא הוביל למותם של עשרות מיליוני בני אדם ובהם כשישה מליון יהודים. החברה הגרמנית ועוד רבים במדינות אירופה נהו אחריו, רצחו, טבחו, עינו והשמידו באופן שיטתי גברים, נשים וטף. מעטים התנגדו, עזרו, עמדו בפרץ וסיכנו את בני משפחותיהם ביציאה נגד הרוב. הרוב המכריע שכנע את עצמו שערכי הקבוצה הינם הולמים, טובים וצודקים. התוצאה הייתה אסון.

אז ללכת על פי הרוב או לא?

הבנת הפסוק כפשוטו "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת" עוזרת בהחלטה. המחוקק מזהיר את האדם שיבחר ללכת אחרי הרוב רק כשדרכו מוסרית. אם הזדמן למקום שיש בו רוע ורשע אל לו להתפתות ולהתנהג כמנהג המקום. עליו לקום ולעשות מעשה, כמעשיהם של חסידי אומות העולם בשואה.

בלוגים, דעות, נתניה נט